בבייב נ' קוסאייב

פסק דין

1.לפנינו תביעתו של אילחום בבייב (להלן – התובע) לתשלום הפרשי שכר, שעות נוספות, תשלום בגין עבודה ביום המנוחה, פדיון חופשה, דמי הבראה, נסיעות, חגים, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע.

2.אלה הן בתמצית טענותיו העובדתיות של התובע:

א.התובע הועסק כשכיר על ידי הנתבע במסעדת "יעקב הגדול" (להלן – המסעדה).

המסעדה התמחתה במאכלים אוזבקיים בוכריים.

ב.התובע עבד מחודש יוני 2009 ועד לסוף חודש יולי 2010.

עבודת התובע הסתיימה לאחר שהנתבע מכר את זכויותיו במסעדה וזאת כעולה אף ממכתב הפיטורים.

ג.שכרו של התובע על פי תלושי השכר הינו 7,000 ₪ אולם בפועל התובע לא קיבל את מלוא שכרו אלא כספים כמפורט בסעיף 18 לכתב התביעה ובנספח א' לתצהיר התובע.

שכרו של התובע לכל תקופת העבודה הינו 97,363 ₪ (85,727 ₪ נטו) אך בפועל שולם לתובע 59,100 ₪ בלבד.

ד.התובע עבד 7 ימים בשבוע 13 שעות ביום כאשר בימי חמישי ושישי אף עבד מעבר לכך.

ה.התובע לא קיבל תשלום בגין שעות נוספות ולא קיבל תשלום בגין עבודה ביום המנוחה.

ו.התובע לא קיבל תשלום עבור זכויות סוציאליות חופשה, הבראה, נסיעות חגים הפרשות לפנסיה.

ז.התובע לא קיבל הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים וכן זכאי הוא לפיצוי לאור העובדה כי פיטוריו נעשו ללא שימוע.

3.הנתבע טוען כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע וכי בין הצדדים היה הסכם שותפות אשר נוסח ונכתב על ידי אשתו של התובע ואשר הועלם על ידי התובע לאחר שהמסעדה נמסרה לאחר.

לטענת הנתבע התובע שילם לנתבע סך של 30,000 ₪ כדי לרכוש זכויות בשותפות, ומשנמכרו הזכויות במסעדה קיבל את סך הנ"ל.

4.מטעם התובע העידו התובע ומטעם הנתבע העידו הנתבע, אשתו גב' מרגריטה קוסרוב, מר דוד פרץ, חבר של הנתבע ומר דודו קוסייב בנו של הנתבע.

5.ההכרעה -

השאלה הטעונה הכרעה הינה האם התובע היה עובד שכיר של הנתבע או שותפו.

המסגרת המשפטית –

כבר נקבע כי "היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים, או מי מהם, אלא על פי נסיבות הענין, כהוויתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשים, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, מאחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסויימת, אך למעשה לא ישיגוה'"