החלטה
התנגדות לביצוע שטר.
1.המשיב הגיש לביצוע שמונה שיקים שמשך לפקודתו המבקש, שסכומם הכולל 918,000 ₪. המבקש התנגד לבקשה. הוא אישר כי קיבל הלוואה מן המשיב בסכום של 600,000 ₪. הוא גרס כי ביחס ל-370,000 ₪ מן הסכום האמור הסכים הוא לבקשת המשיב שהזכויות ביחס אליהם יומחו לאחד מיכאל מונסונגו, המבקש משך לפקודתו שיקים בסכום האמור, והסכום אמור היה להיות מקוזז מסכום ההלוואה. הוא טען עוד כי הגיע להסדר עם המבקש ועם מונסונגו גם יחד לפריסת החוב. הוא העלה טענות שונות לכשלון תמורה וחוסר תום לב של המשיב. על עיקר טענות אלה לא חזר המבקש בסיכומיו, ובכל הכבוד – בדין. אין בהתנגדות התייחסות מפורשת לפער של 318,000 ₪ שבין סכום ההלוואה שהודה בה המבקש (600 אלף ₪) לסכום השטרות הכולל (918 אלף ₪).
2.בדיון שהתקיים היום בהתנגדות הסכים המבקש כי לא עומדת לא הזכות להתגונן מפני סכום של 230,000 ₪ (ההלוואה בה הודה בקיזוז הזכות שהומחתה לטענתו למונסונגו), ועל כן ניתן פסק דין חלקי בעניין זה. יוער כי הטענה להסדר כלשהו היא בכל מקרה מאוחרת למועד פתיחת הליכי ההוצל"פ, כך שהוסכם שאם ניתן כלל להעלות טענה להסדר (ואין הדבר פשוט), הרי שעל פני הדברים זו באה בגדרי טענת "פרעתי", שאין מקומה לבירור במסגרת ההתנגדות הנוכחית.
3.בחקירתו אישר המבקש את קבלת ההלוואה של 600,000 ₪, אך לא נכון היה לאשר קבלת סכום נוסף של 336,000 ₪ מאת המשיב בלא לערוך בדיקה בעניין. הוא טען בתוקף כי החזיר למשיב כספים, אך לא ידע להציג אסמכתאות לטענה, או התייחסות מפורטת לעניין בגדרי תצהירו.
4.המבקש גורס כי יש ליתן לו את הרשות להתגונן ביחס לסכום של 370,000 ₪, כספי ההלוואה שהזכות לעמוד על קבלתם הומחתה למונסונגו, לטענתו. אשר ליתרת סכום השטרות שבמחלוקת, 318,000 ₪, טוען המבקש כי יש לאפשר לו להוכיח כי סילק את חובו זה למשיב. המשיב גורס מנגד כי שני נדבכי ההגנה גם יחד נעדרים כל עיגון ותשתית ועל כן יש להמנע מלתת רשות להתגונן, או להתנותה בהפקדה משמעותית.
החלטתי ניתנת לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כמו גם במסמכים שהציג ב"כ המשיב למבקש במהלך החקירה והגישם.
5.ככל שהדברים נוגעים ליתרת ההלוואה שאותה אישר המבקש כי קיבל, בסך 370,000 ₪, שלטענתו הזכויות ביחס אליה הומחו למונסונגו, הרי שיש ליתן לו את הרשות להתגונן באופן בלתי מותנה. המדובר בטענה שאין לה עיגון אמנם בכתובים, אולם איננה מחייבת עיגון בכתובים. מובן שהמחאת הזכות, אם אירעה, מבאר למונסונגו אינה מחייבת הרי הסכמה של המבקש, החייב (סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969), והמבקש אינו אמור לדעת מה בדיוק היה מערך היחסים שבין המשיב ומונסונגו. העובדה שהצדדים הסכימו עליה, כי מונסונגו (המיוצג גם הוא בידי ב"כ המשיב) הגיש לביצוע שטרות בסך 370 אלף ₪ שמשך המבקש, לטענת המבקש – לבקשת המשיב כחלק מאותה המחאת זכות, יש בה כדי ליתן עיגון מספק לטענה, לשלב הנוכחי. ב"כ המשיב הציע בסיכומיו אמנם כי בית המשפט יפנה למשיב, שישב באולם, על מנת לשאול אותו האם אירעה המחאת זכות שכזו, אולם מובן שאין לכך כל מקום: לעת הזו עומדת לפני בית המשפט גרסה אחת ויחידה, זו של המבקש, שכעקרון יש לקבלה לצורך הדיון כנכונה, אם לא קועקעה. לפיכך, לעניין זה יש ליתן למבקש את הרשות להתגונן.
6.אשר ליתרת השטרות, בסך 318,000 ₪: בעניין זה, אפילו נקבל את גרסת המבקש כעקרון כאמינה, הרי שהיא לוקה בחסר אחר, חריף, של חוסר פירוט. בתצהירו התעלם המבקש למעשה משאלת אותה "יתרה", ומיקד טענתו בהלוואה של 600 אלף ₪ שקיבל. זולת טענה כללית ביותר, בסעיף 2 לתצהירו, שבו ניסה המבקש להיאחז בחקירתו, אין כל טענה סדורה ביחס לפרעון השטרות הנוספים. חוסר פירוט הוא בעוכרי העותר לרשות להתגונן, ולעתים יכול למנוע ממנו את הרשות (ראו: בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק מזרחי, פ"ד מג(2) 172 (1989)). פירוט כאמור אמור היה להיות כבר בגדרי ההתנגדות, ולכן הצעות של המבקש, לשאלת ב"כ המשיב בחקירה הנגדית, על כי יאתר ינסה אסמכתאות לפרעון החוב, אינה יכולה להתקבל, ויש להכריע בהתנגדות על יסוד שנטען ופורט בהתנגדות. אין טריוויאלי יותר מחייב הטוען כי פרע את תמורתם של שטרות בסך של 318,000 ₪, כי יציג אסמכתאות שבנקל הוא יכול לאתרן לביצוע אותם תשלומים. משלא עשה זאת, ניתן היה לשקול את דחיית התנגדותו בעניין, אולם על מנת שלא לסגור כליל את שערי בית המשפט לפניו, תינתן הרשות, אך בנתון להפקדה משמעותית. זו תועמד על 30,000 ₪, והסכום יופקד בקופת בית המשפט עד יום 14.5.14, תוך מסירת הודעה על כך לבית המשפט ולצד שכנגד, שאז תינתן הרשות להתגונן גם בנדבך זה.
תז"פ ליום 16.5.14.
ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.