פסק דין
תמצית העובדות
1.התובע, אשר שימש כמנהל ובעל מניות בחברת חפר אביב בע"מ (להלן: "החברה") שניהלה חשבון חוזר דביטורי בסניף המפרץ של הנתבע (להלן: "הבנק"), חתם ביום 24.10.95 על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום כלפי הבנק. בהתאם לכתב הערבות, ערב התובע כלפי הבנק לכל חובותיה והתחייבויותיה של החברה לבנק.
2.בשנת 1996 שיעבדו התובע ורעייתו, הגב' באר נחמה, את בית מגוריהם בכפר ורדים להבטחת חובות והתחייבויות החברה לבנק, וזאת עד לסכום כולל של 350,000 ₪ בצירוף ריבית בשיעור המירבי על סכום זה, מתאריך החתימה על שטר המשכון - 5.6.1996, ועד למועד התשלום בפועל.
3.לאחר שהחברה צברה בחשבונה בבנק חובות בסכומים ניכרים, הגיש נגדה הבנק ביום 27.3.2001 תביעה כספית בבית משפט השלום בחיפה במסגרת ת.א. 7881/01, וזאת ע"ס 826,773 ₪. התביעה הוגשה הן כנגד החברה והן כנגד הערבים לחובותיה, ובכללם התובע וכן מר ישעיהו ביקל ומר אהוד שגיא (להלן: "שגיא").
4.לאחר שהבנק פעל למימוש שטר המשכון שנעשה על ידי התובע ואשתו על ביתם בכפר ורדים, הגישו הלה לבית משפט השלום, במסגרת התיק הנ"ל, בקשה לעיכוב הליכי מימוש השטר. בקשתם נדחתה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 22.7.01.
5.ביום 20.1.2002 ניתן פסק דין חלקי כנגד שגיא ע"ס 70,000 ₪ ואילו לגבי יתרת סכום התביעה ניתנה לו רשות להתגונן.
6.ביום 12.5.02 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג בין התובע לבנק והוגש לאישורו של בית המשפט במסגרת ת.א. 7881/01 הנ"ל (להלן: "הסכם הפשרה"). במסגרת אותו הסכם נקבע כי יינתן כנגד התובע פסק דין על מלוא סכום התביעה, לרבות ריבית בנקאית בשיעור מירבי, אולם ככל שהתובע ימלא אחר כל התחייבויותיו המפורטות בהסכם, יעוכב ביצוע פסק הדין על מלוא הסכום ולא יוצא אל הפועל. בנוסף הוסכם כי הליכי המימוש של שטר המשכון על ביתו של התובע יעוכבו אף הם, כל עוד התובע ממלא אחר התחייבויותיו על פי ההסכם. לצורך קיום התחייבויותיו, העמיד הבנק לתובע הלוואה למשך 10 שנים הנושאת ריבית בהתאם לתנאים הנהוגים ומקובלים בבנק.
7.סעיף 15 להסכם הפשרה הנו בעל חשיבות רבה לענייננו, ועל כן יובא להלן כלשונו :
"הבנק מתחייב בזאת למצות, עד כמה שהדבר ניתן, ההליכים המשפטיים כנגד החברה, אהוד שגיא וביקל ישעיהו (להלן: "הערבים") וכל סכום אשר יגבה מהחברה ו/או מהערבים ייזקף ע"ח סכום החוב הכולל המגיע לבנק מאת החברה".
8.ביום 4.7.02 ניתן צו כינוס נכסים כנגד שגיא, במסגרת תיק פש"ר 289/02 בבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 12.9.02 התקיימה אסיפת נושים ראשונה, אליה לא התייצב כל נציג מטעם הבנק.
9.ביום 2.2.03 שלח הכונס הודעה לנושי שגיא, ובכללם הבנק, בדבר כינוס אסיפת נושים לצורך הדיון בהצעת הסדר שהוגשה מטעם שגיא לתשלום סך 300,000 ₪. ביום 14.2.03 נשלחה מטעם הבנק הודעה המודיעה על התנגדותו להצעת הפשרה.
אסיפת הנושים שנועדה לדון בהצעת הפשרה, התכנסה ביום 5.3.03 ולטענת הבנק רק אז נודע לו לראשונה כי לא הוגשה מטעמו כל תביעת חוב. הבנק ציין כי תביעת החוב הוכנה על ידו עוד ביום 28.7.02 אולם עקב טעות משרדית שארעה בתום לב במשרד ב"כ הבנק, לא נשלחה תביעת החוב לכונס.
10.מייד עם גילוי הטעות, עתר הבנק בפני הנאמן על בדיקות תביעות החוב, להאריך את המועד להגשת תביעת החוב, אלא שבקשתו נדחתה. ערעור שהוגש על אותה החלטה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, נדחה אף הוא ביום 10.8.05.
11.ביום 13.7.03 הגיש שגיא לכונס הצעת פשרה והסדר משופרים בסכום של 330,000 ₪. כונס הנכסים סבר כי מדובר בהצעה סבירה והמליץ לאשרה. בהחלטתו מיום 4.1.2004 אישר בית המשפט המחוזי בחיפה את ההסדר שהוצע על ידי שגיא, בסייגים שפורטו בסייפא של אותה החלטה. במסגרת החלטתו ציין בית המשפט כי מטעם הבנק לא הוגשה תביעת חוב וכי בקשה להארכת המועד להגשתה תלויה ועומדת בפני הכונס (החלטת הכונס הדוחה את הבקשה להארכת מועד ניתנה רק ביום 6.6.04). עוד ציין בית המשפט, כי בבואו לאשר את ההסדר שהוצע, הוא יוצא מנקודת הנחה המקשה על החייב, דהיינו כי בקשת הבנק להארכת המועד תאושר. חרף זאת, ועל אף שלא ניתנה הסכמתם של הנושים שהנם בעלי 75% מערך הנשייה להסדר שהוצע, ולאחר שערך איזון בין האינטרסים של הנושים הדוחים את ההצעה מצד אחד, לאלו המבקשים לאשרה מצד שני, לחייב מצד שלישי, החליט בית המשפט לאשר את ההסדר כאמור.
טענות התובע
12.בתביעתו טען התובע כי לאחר חתימת הסכם הפשרה עם הבנק, נמנע הלה מלעדכן אותו באופן שוטף בהליכים שהתנהלו כנגד שגיא. כך לא דווח לו כי לא הוגשה כל תביעת חוב מטעם הבנק, לא כל שכן שהבקשה להארכת המועד להגשתה נדחתה על ידי הכונס וערעור שהוגש על אותה החלטה נדחה אף הוא. נטען עוד כי למעשה, מחודש אוגוסט 2003 נמנע הבנק מליצור כל קשר עם התובע.
עוד טען התובע כי הבנק הפר את התחייבותו לפעול כנגד הערבים האחרים שערבו לחובות החברה, וביחוד למיצוי ההליכים כנגד שגיא, כפי שהתחייב לעשות במסגרת הסכם הפשרה. בכך, הפר הבנק את חובת תום הלב, הזהירות והנאמנות שהוא חב לתובע, הטעה אותו והפר את הסכם הפשרה שכרת עמו. כמו כן, יצר הבנק כלפיו מצג שווא רשלני כי תביעת החוב שהגיש לכונס נתקבלה וכי חוב החברה צפוי להצטמצם.
13.לאור כל האמור, נתבקש בית המשפט לקבוע כי התובע מופטר כליל מחבותו לבנק וכי על הבנק להשיב לתובע את הסכומים שהלה שילם החל ממועד חתימת הסכם הפשרה. לחילופין, טען התובע כי מאחר וערבותו לחובות החברה הנה הדדית, יחד ולחוד עם שגיא, הרי שיש לקבוע כי אילו היתה מוגשת תביעת חוב לכונס היה שגיא נושא במחצית מחובות החברה. לפיכך, יש לצמצם את חובו של התובע לכדי מחצית החובות בלבד.
לטענת התובע, עקב הפרת הסכם הפשרה ומתן הפטר לשגיא, נגרמו לו נזקים כלכליים רבים, לרבות הפסד הזדמנויות עסקיות. נזקים אלו, אשר הוערכו על ידו בסך 150,000 ₪ נובעים מגובה התשלומים להם התחייב לאורך כל התקופה, כאשר הלכה למעשה יכול היה לשאת בתשלומים קטנים בהרבה.