בארסט נ' בנימין

החלטה

1.בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, מהטעם של העדר עילת תביעה , וכן בהיות התביעה טרדנית וקנטרנית.

2.התביעה הינה תביעת לשון הרע, לאחר ששלח הנתבע מכתב ביום 07.09.01 לחבר מועצת העיר צפת, מר יגאל שטרית, ובו הוא מודיע לו כי התובע, מר ארקדי בארסט, ממלא מקום ראש העיר צפת, ידע על כך שלגב' נטלי מברוביץ' אין תואר ראשון, בהיותה המאהבת שלו, ובכל זאת העסיק אותה בתפקיד שדרוש בו השכלה אקדמאית.

3.כן פתח התובע את המכתב במילים הבאות: "הריני פונה אליך בשם תושבי העיר צפת. . . בדרישה לפטר את מר ארקדי בארסט ממועצת העיר ומתפקידיו בעירייה".

4.משלא הציג הנתבע ייפוי כח או הציג שמותיהם של מרשיו הגיש התובע נגדו תביעת לשון הרע.

5.הנתבע טען כי מקור התביעה הינה במכתב שכתב הוא בתור עו"ד ומייצג של מר ולדימיר וייסמן, בשמו ועבורו לחברי מועצת צפת.

6.לאור האמור, טען הנתבע כי מדובר בתביעה שאינה מראה עילה, בהיותה מוגשת נגד עו"ד, כאמור בתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 ( להלן : " התקנות").

7.לטענתו, הוא נתן שירותים משפטיים למר ולדימיר וייסמן, כשבמסגרת אותם שירותים משפטיים, כתב הנתבע את המכתב שבבסיס כתב התביעה. מר ולדימיר וייסמן, הוא זה שהורה לנתבע לכתוב את המכתב, והוא זה שעומד בראש קבוצת תושבים שיוצאת נגד התנהגותו הפסולה של התובע המתוארת בכתב.

לאור זאת, טען כי כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה כנגד הנתבע.

8.יתר על כן, הוא טען כי יש למחוק את התביעה על הסף בהיותה טרדנית וקנטרנית כאמור בסעיף 100 (2) לתקנות. לטענתו, מטרתה של התביעה היא לאיים ולהרתיע את הנתבע מלמלא את תפקידו נאמנה ולייצג את מר ולדימיר וייסמן ואת שאר התובעים בתביעותיהם כנגד התובע בתביעה דנן וכנגד הגב' נטליה מברוביץ או כנגד עיריית צפת.

9.בנוסף לאמור, הנתבע העלה מספר טענות הגנה לגופו של עניין, שלא ראיתי כל צורך לפרטם בשלב זה.

10.התובע טען כי הנתבע לא הראה כי בהנחה ויוכח כל האמור בתובענה לא יהיה התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו .

11.לטענתו, כתב התביעה אכן מראה עילה, ונימוקי הבקשה לסילוק על הסף מחייבים ניהול ראיות, על כן יש לדחות את הבקשה.

12.בנוסף, הנתבע אינו מצביע על כך כי מתוך כתב התביעה עולה כי מדובר בתביעה קנטרנית הוא רק מציין רשימה ארוכה של תיקים ומסמכים אשר אין להם כל קשר לעילת התביעה.

13.עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי לדחות או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

14.הלכה ידועה היא כי מטרתה של תקנה 101 הינה "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת". (ראה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478).

15.ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי אין סיכוי לתובע לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט ישתמש בסמכותו זו רק במקרים חריגים, ורק במידה ומתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו.

(ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, (8)).

16.כדי ליתן מענה לשאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה, יש להניח שכל מה שנטען בכתב התביעה הוכח. הדיון בבקשה אינו מתייחס לאמיתות העובדות אלא בבדיקה טכנית פורמאלית של כתב התביעה, ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312).