באסם אבו ראס נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי נזקי גוף, על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

טענות התובע

1.        התובע יליד 16.11.1970, תושב כפר עילוט והיה, במועדים הרלוונטיים לתובענה, מנהל עבודה שכיר אצל אומנות לבניה ושיפוצים בע"מ, (להלן: "החברה"), בשני אתרים: האחד – בפלמ"חים, והשני – ברחובות. החברה הינה בבעלות והנהלת אחיינו - מר סברי עאטף אבו ראס.

2.        ביום 9.3.2006, שעה 19:30 או בסמוך לכך ובמהלך עבודתו, נפגע התובע בהיותו הולך רגל בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק, ליד שער הכניסה של אתר העבודה ברחובות, ונסיבותיה היו כדלקמן: הוא הגיע ברכב לאתר העבודה ברחובות (להלן: "האתר"), כאמור, בשעה 19:30 או בסמוך לכך. החנה את הרכב בצד ימין של המדרכה שבכביש. ירד מהרכב, והתחיל לצעוד לכיוון שער הכניסה של האתר (להלן: "השער"). הוא צעד כ- 10 מטרים . הוא זיהה אדם זר שעומד במקום. הוא פנה לאדם האמור ושאלו מספר שאלות. האדם הזר ברח מהמקום. לפתע, הגיח מאחוריו רכב, מסוג איסוזו בצבע לבן, פגע בו וברח מהמקום. הוא

נפגע בקרסול שמאל, בשורש כף יד ימין ובגב תחתון, ונגרמו לו נזקי גוף. (להלן: "התאונה").

3.        מיד לאחר מכן, הגיעו למקום התאונה שני עובדים שעבדו באתר: מר חסן אבו ראס (להלן: "חסן") ומר אכרם חסן אבו ראס (להלן: "אכרם"). לאחר מכן, התקהלו אנשים רבים במקום. למקום התאונה, הוזעקו מד"א והמשטרה.

4.        לאחר התאונה, הובהל התובע , באמבולנס מד"א, למרכז רפואי קפלן ברחובות (להלן: "בית החולים"). שם, הוא נבדק ואובחנו אצלו שבר ללא תזוזה בעצם סקפואיד בשורש כף יד ימין, ושבר בימאליאולרי עם תזוזה בקרסול שמאל. רגלו הושמה בגבס . באשר לשבר בסקפואיד, בוצע גבס ליד ימין. לבקשתו, שוחרר התובע (ביום 10.3.2006) מבית-החולים להמשך טיפול רפואי בבית חולים אחר באזור מגוריו.

5. אכן, ביום 10.3.2006, פנה התובע לבית-החולים אי.מ.מ.סי בנצרת (להלן: "בית החולים בנצרת") לשם המשך טיפול רפואי. הוא נבדק, קיבל טיפול רפואי שמרני ושוחרר לביתו עם המלצות, בין השאר, להמשך מעקב וטיפול רפואי אצל הרופא המטפל בקופת-חולים, רגל מורמת וללא דריכה, וביקורת במחלקה לכירורגיה אורתופדית.

 6.        ביום 24.3.2006, התקבל התובע, אלקטיבית, לבית חולים נצרת, לצורך קיבוע השברים בקרסול שמאל. למחרת היום, הוא נותח ,בהרדמה ספינאלית ,ובוצע שחזור פתוח לשברים וקיבוע פנימי על-ידי פלטה לפטישון מידאלי וקיבוע חיצוני בגבס נוסף לברגים בפיבולה דיסטאלית. מהלך הניתוח ולאחריו היו ללא סיבוכים (להלן: "הניתוח"). התובע אושפז במחלקה לכירורגיה אורתופדית להשגחה והמשך טיפול רפואי, ושוחרר (ביום 27.3.2006) לביתו עם המלצות, בין השאר, לאנלגטיקה לפי צורך, ביקור חוזר במרפאת חוץ אורתופדית, הליכה ללא דריכה על רגל שמאל למשך ששה שבועות, חופש מחלה והמשך מעקב וטיפול רפואי אצל הרופא המטפל בקופת-החולים.

7.        בהמשך (ביום 9.5.2006) הורד הגבס מעל קרסול שמאל ויד ימין. התובע היה במעקב וטיפול רפואי שמרני לפי הצורך, כולל פיזיותרפיה. ביום 21.3.2007, הוצא הקיבוע הפנימי שבקרסול שמאל.

8.        המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים של המל"ל קבעה לתובע (ביום 6.5.2008) נכות רפואית, זמנית ויציבה, בשיעורים כדלקמן:

*         100% - מיום התאונה, ה- 9.3.2006 ועד ליום 8.6.2006 (דמי פגיעה);

*         40% - מיום 9.6.2006 ועד ליום 31.10.2006;

*         30% מיום 1.11.2006 ועד ליום 20.3.2007;

*         100% מיום 21.3.2007 ועד ליום 30.4.2007;

*         30% מיום 1.5.2007 ועד ליום 30.6.2007;

*         20% מיום 1.7.2007 ועד ליום 30.11.2007;

* 10%, לפי סעיף 48 (3)(א) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, (דרגת

נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), בגין