באום ואח' נ' א.א. ימית חברה למסחר והשקעות בע"מ

החלטה

בפני בקשת הנתבעת לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה בהעדר הגנה ביום 11.5.10 בו הוריתי על פינוי המושכר בו מחזיקה הנתבעת מכוח הסכם שכירות שנערך בחודש 12/04 ואשר תקופת השכירות על פיו מסתיימת בתאריך 14.1.2011, וחיוב הנתבעת בהוצאות התובעים.

לאחר עיון בבקשה והמסמכים הנלווים לה, ובתגובת התובעים, אני סבורה כי יש להעתר לבקשה ולבטל את פסק הדין, אולם זאת בכפוף להפקדת הסך של 6,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות התובעים בגין ההליך המשפטי. ולהלן נימוקי בקצרה:

1. בניגוד לאמור בבקשה, התובעים ביצעו מסירה כדין של כתב התביעה לכתובת הרשומה של הנתבעת שהינה בחיפה, תוך שמבצע המסירה ציין כי לנתבעת אין כלל משרד בכתובת זו. אין כל חובה על התובעים לבצע חקירה ולאתר את מיקום משרדיה החדשים של הנתבעת, אשר נטען בבקשה כי הם בזכרון יעקב מבלי שצויינה כתובת משרדים אלו (דבר שבפני עצמו מעלה תהייה באשר להתנהלות הנתבעת). חובתה של הנתבעת שהינה חברה רשומה, לעדכן את רישום כתובתה ברשם החברות (או לכל הפחות להשאיר כתובת להעברת הדואר המתקבל בכתובתה הרשומה), ואם היא חדלה מלעשות כן, אין לה אלא להלין על עצמה.

2. גם באם הייתי קובעת כי אין די במסירה לכתובת רשומה של חברה מקום בו התברר שאין לה כלל משרד במקום (מסירה שבוצעה לא בדואר רשום אלא על ידי שליח), הרי שבמקרה דנן, בהתאם להוראת בית המשפט, התובעים ביצעו מסירות נוספות לבעלי המניות/מנהלים רשומים של הנתבעת, ועפ"י האמור באישורי המסירה לפחות אחת מהן קיבלה את כתב התביעה בעוד שהאחרת (ככל הנראה המצהירה בתמיכה לבקשה), צויין ששינתה כתובתה ולפיכך לא ניתן היה לאתרה בכתובתה הרשומה ברשם החברות.אילו היה מדובר בתביעה כנגד אדם פרטי, יתכן שלא היה מקום לראות במסירה כזו מסירה כדין והיה מקום להטיל על התובעים את החובה לנסות ולאתר את כתובתה העדכנית של אותה בעלת מניות, אולם מקום בו מדובר במסירה משנית, דהיינו שניה למסירה לכתובת הרשומה של החברה, ובוצעה מסירה לבעלת מניות אחרת, די באלו כדי להוות מסירה כדין.

3. מעבר לכך אוסיף, כי במקרה דנן, לאחר שהתברר כי הגורם המנהל את העסק במושכר, עושה כן "מטעם" הנתבעת (בהתאם להסכם שבין הנתבעת לבין מפעיל העסק במשוכר), הרי שגם במסירה המקורית שבוצעה בעסק ניתן לראות מסירה כדין, שכן לעיתים מסירה בבית עסק פעיל יעילה בהרבה ממסירה בכתובת רשומה של החברה בע"מ אשר לא תמיד משקפת את מקום פעילותה האמיתי (כפי שהדבר במקרה דנן). על הנתבעת לוודא שמפעיל העסק מעביר לידיה כתבי בי-דין שנמסרים במקום, ואם לא עשתה כן, שוב, אין לה אלא להלין על עצמה.

4. מכל האמור עולה כי לא נפל כל פגם במסירה ולא קיימת חובת ביטול מן הצדק. יחד עם זאת, לאור טענות ההגנה שמעלה הנתבעת לפיהן התובעים נתנו הסכמה, במפורש או מכללא, להעברת ניהול העסק במושכר לצד שלישי, ובעיקר אל מול העובדה כי במהלך תקופות שונות בתוך תקופת השכירות, לרבות במהלך שנת 2010 בסמוך למועד הגשת תביעה זו, הוציאו התובעים, או מי מהם, חשבוניות עבור דמי השכירות לזכותם של גורמים שונים שאינם הנתבעת דווקא, אני סבורה כי הנתבעת מעלה בבקשתה הגנה שיש צורך לבררה. אינני מתעלמת מהוראת סעיף 14 להסכם השכירות אליו הפנו התובעים, אולם אני סבורה כי מקום בו נטען שהעסק נוהל במהלך חלק ניכר מתקופת השכירות על ידי צד שלישי וזאת בידיעת התובעים, מתעוררת שאלה, הראויה לבירור, האם עומדת לתובעים עילת פינוי בשל עובדה זו.

5. באשר לאי תשלום דמי השכירות במועד, אמנם הנתבעת מודה בבקשתה כי היו איחורים מדי פעם, אולם בהעדר פירוט כלשהו מצד התובעים בדבר מספר האיחורים, משכם והפעולות שנעשו מצדם בשל איחורים אלו (התראות וכו'), אינני משוכנעת כי די בסעיף 14 להסכם כדי להקים עילת פינוי מקום בו הנתבעת מחזיקה במושכר במשך למעלה מ-5 שנים ובסמוך למועד סיום תקופת השכירות כולה, ובודאי שלא ניתן לקבוע כי טענות הנתבעת אינן מקימות לה הגנה ראויה לבירור.

לאור האמור לעיל, ולאור טענות ההגנה הראויות לבירור שמעלה הנתבעת, וחרף מחדלה באי הגשת הגנה, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה אולם זאת כנגד הפקדת הסך של 6,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות התובעים.

אי הפקדת הסך הנ"ל בתוך 30 יום יביא לדחיית הבקשה ללא התראה נוספת ותוך חיוב הנתבעת בהוצאות התובעים בגינה.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"א, 27 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.