אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> באדר ושות', עו"ד נ' מושב עובדים בע"מ

באדר ושות', עו"ד נ' מושב עובדים בע"מ

תאריך פרסום : 05/05/2013 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
46555-11-12
22/04/2013
בפני השופט:
דוד מינץ

- נגד -
התובע:
באדר ושות' עורכי דין בע"מ
הנתבע:
נחם מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית בע"מ
פסק-דין

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט ד' גדעוני) שניתן ביום 20.09.12 בתא"מ 27147-10-11 במסגרתה נתקבלה באופן חלקי תביעת המשיבה כנגד המערערת שחויבה לשלם למשיבה סך של 19,200 ₪ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.08.10 וכן בתשלום הוצאות בסך של 400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ נוספים.

הרקע לערעור

1.המשיבה שהיא מושב עובדים, הגישה תביעה כנגד המערערת שהיא חברה למתן שירותים משפטיים שהעניקה למשיבה שירותים משפטיים להשבת סך של 19,200 ₪ שהמערערת קיבלה לידיה מתוך פיקדון שהופקד מכספי המשיבה בבית המשפט העליון במסגרת הליך שהמשיבה הייתה צד לו, והיא לא השיבה לה אותו (להלן: "כספי הפקדון"). התביעה הוגשה בתחילה גם כנגד עו"ד משה באדר שפעל במסגרת המערערת, אך בסופו של יום התביעה כנגדו נמחקה בהסכמה.

2.קדמה לתביעה, תביעה אחרת שהוגשה על ידי המערערת כנגד המשיבה לקבלת שכ"ט בגין שירותים משפטיים שונים שפורטו במכתב ששלחה המערערת למשיבה ביום 8.10.10 בסך כולל של 82,800 ₪ (תא"מ 6635-12-10 בבית משפט השלום בירושלים, להלן: "התביעה הראשונה"). תביעתה של המערערת נתקבלה בחלקה ובפסק הדין מיום 19.05.11 (כב' השופט ע' שחם) חויבה המשיבה לשלם למערערת סך של 9,202 ₪ לאחר שקוזז מסכום התביעה סך של 73,958 ₪ אשר בית המשפט שוכנע כי שולם זה מכבר על ידי המשיבה למערערת. טענת קיזוז בסך 19,200 ₪ כנגד כספי הפקדון שבידי המערערת, נדחתה על ידי בית המשפט בשל כך שהיא לא הועלתה על ידה בכתב הגנתה, ומבלי שבית המשפט התייחס לטענה לגופה (להלן: "פסה"ד הראשון").

3.בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי פסה"ד הראשון אינו מהווה השתק פלוגתא לעניין כספי הפקדון משום שכאמור, הטענה בדבר קיזוז כספי הפיקדון הייתה בגדר הרחבת חזית ובית המשפט לא נדרש לה לגופה. בית המשפט גם דחה את טענת המערערת כי התביעה הוגשה שלא כדין בשל כך שהיא הוגשה ב"יוזמה אישית" של מר בני דוד המשמש כיו"ר הוועד של המשיבה, מבלי שהוסמך לעשות זאת על ידי הוועד עצמו. בית המשפט דחה את הטענה בשל כך שלא הייתה מחלוקת שמר דוד משמש יו"ר הוועד של המשיבה, ולא הובאה כל ראייה כי הוא אינו מוסמך להורות על הגשת תביעה בשם המשיבה, ומאחר שמר דוד העיד כי וועד המשיבה אישר את הגשת התביעה.

4.לגופו של עניין בית המשפט קיבל את התביעה להשבת כספי הפקדון לאחר שקבע כי מחד גיסא אין מחלוקת שכספי הפקדון הועברו לידי המערערת והיא לא השיבה אותם למשיבה, ומאידך גיסא המערערת לא אמרה דבר על טיבם של השירותים המשפטיים בגינם התקבלו לשיטתה כספי הפיקדון והתעריף המוסכם בגינם. כל שנטען היה אמירה כללית כי הוועד הממונה של המשיבה הורה להותיר את כספי הפיקדון בידיה על חשבון החוב הכללי של המשיבה כלפיה, וטענת המערערת כי מדובר ב"עבודה קודמת" שלא נכללה בגדר השירותים נשוא התביעה הראשונה הייתה סתמית ולא מפורטת.

5.להשלמת התמונה יצוין כי התביעה כללה רכיב נוסף בו תבעה המשיבה פיצוי בשל טענתה כי המערערת לא הנפיקה לה חשבונית מס לתשלום שכ"ט שהעבירה לה ומנעה ממנה לקזז את שיעור המע"מ שנכלל בחשבונית, ואולם רכיב זה בתביעתה נדחה על ידי בית המשפט.

טענות הצדדים בערעור

6.לטענת המערערת טעה בית המשפט בדחייתו את הטענה כי מר דוד לא היה מוסמך להגיש את התביעה. לדבריה, היא לא הייתה צריכה להביא כל ראייה לעניין זה שעה שמדובר בהוראת דין מפורשת בתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה-1975 (להלן: "התקנות") לפיהן לא ניתנה ליו"ר וועד של אגודה שיתופית, דוגמת המשיבה, סמכות לקבל החלטות עבור ובשם הוועד. לטענתה, לא היה מקום להסתפק באמירתו של מר דוד בחקירתו בבית המשפט כי הוועד אישר את התביעה מבלי שהובאה לכך כל אסמכתא.

7.בנוסף לטענת המערערת, טעה בית המשפט אשר דחה את הטענה כי כספי הפיקדון קוזזו אל מול חוב שכ"ט של המשיבה, שעה שהמערערת טענה כי כספי הפיקדון הושארו בידיה על חשבון שכר טרחה בהוראת הוועד הממונה של המשיבה באותה תקופה. לדבריה, טענה זו קיבלה חיזוק מהודאותיהם המפורשות של רו"ח דורון שורר שהיה יו"ר הוועד הממונה ומר מרדכי (מוטי) אפרים שהיה חבר הוועד הממונה בתצהיריהם כי הוועד הממונה של המשיבה החליט להותיר את כספי הפיקדון בידי המערערת על חשבון חוב שכ"ט של המשיבה למערערת. לטענת המערערת, העובדה שרו"ח שורר לא בא להעיד על תצהירו רובצת לפתחה של המשיבה שנמנעה מלהעיד אותו לאחר שבא-כוחה אף ציין כי בדעתו לעשות כן. מה גם, שבית המשפט בפסה"ד הראשון כבר הכריע בעניין וקבע כי טענת המערערת שכספי הפיקדון הועברו אליה כנגד חוב שכ"ט מתייחסת לשכ"ט בגין חוב הקודם לחוב שנתבע במסגרת התביעה הראשונה.

8.המערערת גם הלינה על חיובה בשכ"ט עו"ד והוצאות, מקום בו התביעה כנגד עו"ד באדר נדחתה רק במהלך דיון ההוכחות וגם התביעה כנגד המערערת נדחתה בחלקה השני, הנוגע להפסד קיזוז המע"מ, שהיווה את רובה של התביעה, והתנהלותה הדיונית הבעייתית של המשיבה.

9.מנגד טענה המשיבה, כי לוועד האגודה וליו"ר הוועד ישנה סמכות טבועה להגיש כל תביעה ו/או הגנה בשם האגודה כחלק מתפקידם הניהולי. מה גם במקרה זה הוועד הוא זה שהחליט להגיש את התביעה כנגד המערערת.

10.לגופו של עניין נטען כי טענת המערערת בדבר השתק פלוגתא נדחתה במפורש על ידי בית משפט קמא בקובעו כי במסגרת התביעה הראשונה לא התקיים כל דיון בשאלה כנגד איזה חוב קוזזו כספי הפיקדון, אם בכלל, וכפועל יוצא מכך גם בפסה"ד הראשון לא נקבע דבר באשר לטענת הקיזוז לאחר שהיא נדחתה כאמור, בשל הרחבת חזית. לכן אין ממש בטענה כי בפסה"ד הראשון נקבע כי כספי הפיקדון קוזזו כנגד חוב שכ"ט הקודם לחוב שנתבע במסגרת התביעה הראשונה. מה גם עדותו של מר אפרים תמכה בגרסת המשיבה שכספי הפיקדון הם חלק משכר הטרחה שהגיע למערערת על פי מכתבה מיום 8.8.10. גם לא היה מקום להסתמך בעניין זה על תצהירו של רו"ח שורר שעה שהוא לא התייצב להיחקר על תצהירו בבית המשפט. המערערת היא זו שהגישה את התצהיר ואי הגעתו של רו"ח שורר לבית המשפט רובצת לפתחהּ.

11.באשר לחיוב המערערת בהוצאות ושכ"ט עו"ד נטען כי בית משפט קמא ציין במפורש כי הפחית את גובה שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו למשיבה בשל הפגמים בהתנהלותה הדיונית ולא היה מקום להשגה כלשהי מצדה של המערערת.

דיון והכרעה

12. ראשית לעניין טענת המערערת שמר דוד לא היה מוסמך להורות על הגשת התביעה כנגדה. לטענת המערערת היה מוטל על המשיבה להציג בפני בית המשפט החלטה שנתקבלה על ידי וועד האגודה על הגשת התביעה. לטענתה עוד, די היה לה להעלות את הטענה והיה מוטל על המשיבה להפריכה. ברם, אין מחלוקת כי הסמכות להגיש תביעה היא בידי הוועד של האגודה כחלק מהניהול השוטף שלה (וראו לעניין זה תקנה 23(ב) לתקנות הקובעת שלוועד יהיו כל סמכויות האגודה שלא נמסרו לרשות אחרת בהוראות הדין או בתקנות האגודה). המשיבה אכן טענה שעניין זה נתון גם לסמכותו הטבועה של יו"ר הוועד (טענה שעל פניה קשה לקבלה), אך היא הוסיפה כי במקרה זה הייתה החלטה של הוועד להגיש את התביעה כנגד המערערת ומר דוד העיד על כך. בית המשפט בחר לאמץ את עדותו של מר דוד ואין מקום להתערבות בית משפט זה בעניין זה.

13.גם לגופו של עניין הדין עם המשיבה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. ראשית, צודק ב"כ המשיבה כי פסה"ד הראשון לא קבע כל ממצא פוזיטיבי בשאלת קיזוז כספי הפיקדון, ואף הקביעה לה טוען ב"כ המערערת, כי כספי הפיקדון קוזזו כנגד חוב שקדם לחוב שנתבע בתביעה הראשונה, אינה נמצאת בפסה"ד הראשון, אלא אך מושמעת כטענה מפי ב"כ המערערת. שנית, בית משפט קמא ציין בצדק, כי המערערת לא הצביעה על טיבו של החוב שלטענתה קוזז כנגד כספי הפיקדון. מלבד טענה כללית של המערערת לפיה מדובר בחוב הקודם לחוב שנדון במסגרת התביעה הראשונה, לא נאמר דבר על טיבו של החוב, מועד היווצרותו והיקפו. יתרה מזאת, המערערת מבקשת להיבנות מתצהירו של מר אפרים בו טען כי הוועד הממונה הורה על הותרת כספי הפיקדון בידי המערערת בשל חוב הקודם לחוב שנדון בתביעה הראשונה. ואולם, במסגרת חקירתו הנגדית של מר אפרים בבית המשפט (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 19.09.12) הוא הבהיר במפורש כי כספי הפיקדון הינם כנגד חוב שכר הטרחה שפורט במכתב מיום 8.08.10 שעמד בבסיס התביעה הראשונה, בניגוד גמור לטענת המערערת, אשר כאמור מר אפרים התייצב כעד מטעמה. בנסיבות אלו, שעה שמר אפרים העיד כי כספי הפיקדון נמסרו למערערת לקיזוז כנגד החוב הנטען במכתב מיום 8.08.10 שנתבע במסגרת התביעה הראשונה, ושעה שבפועל בית המשפט בתביעה הראשונה לא התיר את הקיזוז בשל כך שלא נטען לו בכתב ההגנה, כשבד בבד המערערת לא הצביעה על חוב אחר כנגדו ניתנו כספי הפיקדון, אין מקום לשעות לטענת הקיזוז של המערערת כיום. טענת רו"ח שורר בתצהירו כי "בחשבון שכר הטרחה של עו"ד באדר נלקח בחשבון פיקדון שהוחזר אליו מבית המשפט העליון בסך של כ-19,000 ₪ שהוועד הממונה אישר לו את תשלומו ע"ח שכ"ט שהגיע לו וקיזז אותו מסה"כ שכרו", לא זו בלבד שאין בה ללמד כנגד איזה חוב ניתנו כספי הפיקדון וייתכן כי הם ניתנו כנגד החוב שנתבע בתביעה הראשונה, אלא שבצדק נטען כי משרו"ח שורר שהגיש תצהיר מטעם המערערת לא התייצב לדיון, לא ניתן להסתמך על תצהירו.

14.ובאשר לחיוב בהוצאות ושכ"ט עו"ד, לא זו בלבד שההלכה היא שככלל בית משפט שלערעור אינו מתערב בפסיקת הוצאות של הערכאה הדיונית, אלא שבמקרה זה, בית משפט קמא נימק במפורש את החלטתו באשר לגובה ההוצאות תוך שהוא מקטין אותם, חרף זכיית המשיבה ברוב תביעתה – בניגוד לטענת המערערת בערעורה – בשל התנהלותה הדיונית של המשיבה, לא היה מקום להשיג על קביעה זו.

הערעור נדחה אפוא, והמערערת תשא בהוצאת המשיבה בסך של 5,000 ₪. סכום זה יועבר מתוך כספי הערבון שהופקד על ידי המערערת לב"כ המשיבה, והיתרה תוחזר למערערת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ