באאזוב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי ערר על החלטת בימ"ש שלום ראשל"צ (כב' השופטת זמיר) מיום 18.2.10 במ"ת 11903-01-10, במסגרתה החליט ביהמ"ש להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר ואחרים הוגש כתב אישום בת"פ 11909-01-10 המייחס לו עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977, ועבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים, כאשר המדובר הוא בסחר בסם מסוג קנאביס במשקל 2.200 קילוגרם.

ביום 19.1.10 קבע בימ"ש כי בכל הקשור לעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע בענין המשיב 2, הראיות המצויות בידי המבקשת לא מקימות תשתית ראייתית עוצמתית, ובאשר לעבירה של סחר בסם מסוכן דומה כי העבירה שניתן לייחס למשיב היא בגדר עבירה של תיווך. ביהמ"ש הורה על הכנת תסקיר מעצר לבחינת שחרור בחלופה. הוגש תסקיר לבימ"ש קמא, ממנו עולה כי אין המלצה לשחרור העורר עקב בעייתיות אצל העורר ואצל המפקחים. בסופו של יום הורה ביהמ"ש על מעצר עד תום ההליכים לאחר שקבע כי קיים סיכון בשחרור העורר.

מכאן שהערר לפניי.

נטען כי בימ"ש קמא טעה כשקבע כי העורר הורשע בעבר, לפני 15 שנה, בעבירת סמים, ממנה ניתן ללמוד על מעורבות קודמת מאסיבית בסמים. שגה בימ"ש קנא משלא הורה על הגשת תסקיר משלים לבחינת הערבים המפקחים, לאחר ששירות המבחן פסל הערבים שהתייצבו בםפיו. עוד נטען כי הבעייתיות והמסוכנות הנשקפת מן המשיב הייתה ידועה לביהמ"ש בשעה שהורה על תסקיר שירות המבחן לבדוק חלופה נאותה, ועל כן שגה ביהמ"ש כשקבע כי לא יכולה להימצא חלופה שיש בה כדי לאפשר שחרור העורר.

בפתח הדיון טען ב"כ העורר כי לאחר שנפסלו הערבים שהוצעו על ידי שירות המבחן, אין בידיו להציע ערבים אחרים אשר ישמשו כמפקחים.

ב"כ המשיבה טוענת כי דין הערר להידחות. המפקחים שהוצעו נמצאו לא ראויים מאחר ולא הצליחו להפסיק מעורבות העורר בפלילים לאחר ששוחרר מהכלא. לעורר דפוסי התנהגות עבריניים, אין מקום לשחרורו.

לגופו של עניין, דין הערר להידחות.

לא נפלה טעות בהחלטתו של בימ"ש קמא משקבע קיומה של עילת מעצר סטטוטורית, חזקת מסוכנות

שעל העורר להפריך, וזו לא הופרכה נוכח עברו הפלילי, לרבות הרשעתו בסמים.

עבירת התיווך במסוכנותה שווה לעבירת הסחר, שכן הן זו והן זו פוגעות בציבור במידה קשה, ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן אפשר לשלול חזקת מסוכנות בעבירה זו ולהצדיק חלופת מעצר.

במקרה זה שלפניי עברו בסמים מעצים המסוכנות הנשקפת ממנו. העובדה כי חלפו 15 שנה מאז ביצוע העבירה בגינה נשפט ל-4 וחצי שנות מאסר אין בה כדי להפחית או לאיין המסוכנות הנשקפת מפניו.

עולה מתסקיר שירות המבחן כי העורר לא מודע לבעייתיות במצבו, מנהל אורח חיים בלתי יציב, מאופיין בדפוסי התנהגות עבריניים. נוכח כך, הגיע שירות המבחן למסקנה כי קיים סיכון בשחרורו.

דבר נוסף, העורר שוחרר מריצוי עונש מאסר בן 12 חודשים, וזמן קצר לאחר מכן שב והסתבך בפלילים. עובדה זו מקימה קושי אמיתי ליתן אמון בעורר.

בבוא בימ"ש לשקול חלופה, הרי שבראש ובראשונה יתן דעתו לעורר ולמידת האמון שיכול בימ"ש ליתן בעורר זה כי ימלא אחר התנאים, וזאת עוד בטרם יעבור בימ"ש לבחון קיומם של מפקחים ואם נמצאו כראויים לשמש כמפקחים.

וכפי שציינתי, לאור עברו ולאור האמור בתסקיר, אינו מעורר אמון בימ"ש ברמה כזו שיש מקום לבחון חלופה בעניינו.

למעלה מן הצורך אציין כי מפקחים שנמצאו ראויים לפיקוח במסגרת החלטה קודמת שלאחריה נשפט נאשם, ריצה עונשו ולאחר מכן שב ומבצע עבירות, יכול ויימצאו כבלתי ראויים לפיקוח בעבירה החדשה, ואין בכך כל פסול.

כיום מצא קצין המבחן בתסקירו מיום 11.2.10 כי אשת העורר והוריו שהוצעו כמפקחים טשטשו הבעייתיות במצבו של העורר והתקשו להתייחס אליו באופן ביקורתי. עובדה זו מעוררת בעייתיות בהיותם כמפקחים, בעייתיות שאולי לא התעוררה ולא הייתה קיימת בפיקוח קודם.

זאת ועוד, עולה מהתסקיר כי העורר מעונין להשתלב בשיחות טיפוליות לא מתוך רצון פנימי שלו, לא מתוך תובנה עמוקה למצבו ולבעייתיות במצבו, אלא כדי להקל על תנאי מעצרו.