בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בשכרות; נהיגה בקלות ראש; גרימת חבלה של ממש; סטיה מנתיב; נהיגה במהירות בלתי סבירה ומעל המותר בדרך עירונית והתנהגות הגורמת נזק ונהיגה ללא פוליסת ביטוח.
כמתואר בכתב האישום, וכפי שאישר בהודאתו, ביום 15.3.13 בשעה 05:30 בקירוב, נהג הנאשם ברכב בכביש עירוני דו-נתיבי בכרמיאל, בו כיווני הנסיעה מופרדים ע"י אי תנועה בנוי ורחב, שמהירות הנסיעה המותרת בו היא 50 קמ"ש. הנאשם נהג את רכבו במהירות שאינה פחותה מ-88 קמ"ש, כאשר בגופו כמות אלכוהול בכמות העולה משמעותית על המותר בחוק (בבדיקת נשיפה שנערכה בדיעבד נמצא אצלו אלכוהול בריכוז של 585 מיקרו גרם בליטר אחד של אוויר נשוף). רכבו של הנאשם סטה שמאלה, עלה על אי התנועה וחצה אותו, המשיך וחצה את נתיבי הנסיעה הנגדיים, עלה על המדרכה הנגדית ופגע במר מנשה ברוש, הולך רגל בן 74. כתוצאה מהפגיעה נגרמו למר ברוש פציעות קשות ביותר, לרבות חבלת ראש קשה.
בעניינו של הנאשם נערך תסקיר שירות מבחן. מהתסקיר עולה כי מדובר בבן למשפחת עולים שהגיע לישראל מאתיופיה, כשהוא כבן שנתיים. הנאשם התייתם מאביו בגיל 14, אך למעשה הקשר בין הנאשם לאביו נותק קודם לכן, עקב גירושי ההורים. הנאשם שירת בצה"ל באופן חלקי ושוחרר לאחר מספר חודשים בעיקר בשל מצבה הכלכלי של המשפחה ועל מנת לסייע לה. הנאשם עבד בעבודות זמניות שונות, ולאחר מכן עזב את ביתו ועבר להתגורר בדרום שם עבד במשך כארבע שנים בבית קפה בהצלחה רבה ותוך התקדמות בתפקידו, עד שחזר לבית אימו מספר חודשים לפני האירוע.
במסגרת הטיפול בשירות המבחן עבר הנאשם איבחון וטיפול בעמותת אפש"ר. הנאשם נמצא כבעל תלות באלכוהול ברמה נמוכה, שיתף פעולה עם ההליך, ולפי הערכת שירות המבחן מצוי בשיאו של תהליך שיקומי. שירות המבחן המליץ, אפוא, להמנע מהטלת עונש של מאסר בפועל, ולהטיל עליו צו מבחן בן 18 חודשים להמשך הטיפול.
במסגרת הטיעון לעונש ביקשה המאשימה שלא לקבל את המלצת שירות המבחן, וזאת הן לאור רמת הרשלנות הגבוהה שבנהיגתו של הנאשם והן לאור התוצאה הקשה שגרמה התאונה למר ברוש. המאשימה ביקשה כי אטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, מאסר מותנה לתקופה דומה, פסילת רשיון לתקופה של חמש שנים ועונשים נלווים.
לעומת דברים אלה, ציין הסנגור שהנאשם, שהינו ללא עבר פלילי או תעבורתי, היה במעצר החל מיום התאונה למשך 41 ימים, ולאחר מכן שהה במעצר בית מלא, לרבות איזוק אלקטרוני, עד ליום 11.3.14, שאז הוקלו תנאי מעצרו באופן שיוכל להשתתף במסגרות שיקומיות, במסגרת שירות המבחן. הנאשם לקח על עצמו את מלוא האחריות על קרות התאונה והביע על כך צער. בנוסף, לנאשם נסיבות חיים לא פשוטות שהביאו אותו לשתיית אלכוהול. הסניגור הפנה להליך השיקומי בו החל הנאשם והצורך העולה, כאמור בתסקיר, להמשיך את הטיפול והליווי לאורך תקופה ממושכת. הסניגור עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן, ליתן משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין, ולקבוע את עונשו באמצע מתחם הענישה המקובל בעבירות סוג זה, כך שיוטל עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות ובכך לא ייפגע ההליך השיקומי שלו.
מתחם הענישה בנסיבותיו של התיק דנן
בתיקון מס' 113 לחוק העונשין, נקבע ככלל כי העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק). עקרון זה פורש בפסיקת בית המשפט העליון כעקרון הגמול (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל).
התאונה דנן אינה לא גרמה לתוצאה קטלנית, אולם תוצאתה אינה קלה יותר. מר ברוש, שהינו אדם משכיל, והיה פעיל ונמרץ ערב התאונה, מדען לדברי אחיו (בדיון מיום 23.3.14), הפך לנכה ושבר כלי במלוא מובן המילה. כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפניי ומדברי אחיו של מר ברוש בפניי, הנפגע רתוק לכסא גלגלים, מתקשר באופן חלקי ביותר, אינו מודע לזמן והמקום, מבולבל ואפאטי.