חד"א 45042-07-14 מדינת מרילנד ארה"ב נ' MacroCure Ltd

ההליך שבכותרת הוא בקשה של רשות שיפוטית בארצות הברית לביצוע חיקור דין בישראל (גביית ראיות מהחברה-המשיבה). ההליך נותב לטיפולי, וכעת מונחת לפניי בקשה מטעם המשיבה לעיכוב ההליכים.

להלן הרקע בתמצית: בשנת 2014 ביקשה הרשות השיפוטית במדינת מרילנד בארצות-הברית לקיים בישראל הליך של גביית ראיות מחברת מקרוקיור בע"מ – היא המשיבה. בקשה זו באה בזיקה לתביעה שהגישה חברת Cognate Bioservices Inc. (להלן: קוגנייט) נגד מר אלאן סמית, בטענה של גזל סודות מסחריים. יצוין בקליפת אגוז, כי לפי טענתה של קוגנייט, מר סמית, שהיה בעבר מנכ"ל קוגנייט, העביר למשיבה מידע חסוי וסודות מסחריים של קוגנייט.

במסגרת הבקשה לעזרה משפטית צוין כי המשיבה היא בגדר "non-party entity located in Israel", כלומר – אינה צד להליך המתקיים בארצות-הברית. הבקשה כוללת רשימה ארוכה של ראיות שאותן מבוקש לאסוף.

הבקשה אושרה על-ידי כבוד מנהל בתי המשפט השופט מ' שפיצר, ובהתאם להחלטתה של כבוד הנשיאה ד' בלטמן-קדראי מיום 28.7.2014, נקבע כי הליך גביית הראיות יתקיים בבית משפט זה.

ביום 14.8.2014 ניתנה החלטה של כבוד השופטת ד"ר א' סורוקר, שבה הורתה למשיבה להגיש תצהיר מאומת לגילוי המסמכים והמוצגים המבוקשים, אשר אליו יצורפו כל המסמכים והמוצגים עצמם.

ביום 14.9.2014 הגישה המשיבה בקשה לביטול החלטתה של כבוד השופטת ד"ר סורוקר שניתנה במעמד צד אחד, ולחלופין – להורות על עיכוב ההליך עד שבית המשפט במדינת מרילנד יכריע בבקשה לסילוק התובענה מחמת מעשה בית-דין וכן בבקשה של קוגנייט לצרף את המשיבה כנתבעת בהליך בארצות-הברית. במסגרת הבקשה העלתה המשיבה שורה של טענות, ובהן: כי בקשת הסיוע הוגשה מכוח אמנת האג, ואילו ההחלטות שניתנו בישראל מושתתות על סמכויות אחרות; כי יש לדון בבקשת הסיוע כאילו היה מדובר בבקשה לגילוי מסמכים במסגרת תביעה הנדונה בישראל; כי אין מקום למתן צו במעמד צד אחד; כי אין אפשרות ליתן צו לגילוי מסמכים נגד צד שלישי שאינו בעל-דין בתובענה; כי קיום הצו יסב למשיבה פגיעה אנושה בסודותיה המסחריים; כי היקף הגילוי המבוקש הוא עצום ובלתי-סביר, מהווה הכבדה ניכרת, וכרוך בהשקעת זמן רב ומשאבים כספיים גדולים; כי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים; וכי למשיבה זכות שלא לגלות את המסמכים גם לפי הדין הפדראלי.

קוגנייט מצדה הגישה תגובה לבקשה, וביום 30.9.2014 התקיים דיון לפני כבוד השופטת ד"ר סורוקר, שבסיומו ניתנה החלטה אשר בה נדחו טענות שונות שהעלתה המשיבה בקשר לבקשת הסיוע. כך, נקבע כי אין פסול בבקשתה של הרשות השיפוטית במדינת מרילנד, וכי הצו שניתן במעמד צד אחד אינו אלא היענות לבקשה זו. כבוד השופטת סורוקר התייחסה לתביעה המתנהלת בארצות-הברית, וציינה כי ההליך דנן הוא הליך מקובל: "כאשר עובד בכיר מצוי בנגישות למידע רגיש ועלול לעשות בו שימוש, אין זה בלתי מקובל לנסות ולתפוס את המסמכים בידי הצד השלישי אשר עשוי היה לקלוט את המידע מתוך אותו עובד בכיר, הוא הנתבע בהליך הזר". כבוד השופטת סורוקר הדגישה כי בית המשפט הפועל בהתאם לחוק העזרה המשפטית מוסמך להוציא צו נגד גורם שאינו בעל-דין בהליך הזר, והזכירה גם את תקנות 178 ו- 183 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרות לזמן עד לדיון ולהורות לו להביא עמו מסמכים. גם הטענה בדבר העלויות הכרוכות בביצוע הצו נדחתה, זאת משעה שקונגייט אינה חולקת על כך שעליה לשאת בעלויות אלה.

עם זאת, כבוד השופטת ד"ר סורוקר ציינה כי מעת שהגישה המשיבה התנגדות לבקשה – והעלתה טענה כי קיום הצו יביא לפגיעה בסודותיה המסחריים – הרי שיש לבררה לגופה. בהקשר זה ציינה כבוד השופטת סורוקר כי הרשות השיפוטית במדינת מרילנד טרם הכריעה בטענותיה של המשיבה בדבר פגיעה בסודות מסחריים, וכי "חברת מקרוקיור טרם הוזמנה ולא ניתנה לה האפשרות להביא את טענותיה בפני המותב המטפל". בית המשפט ציין כי המשיבה סבורה שגילוי כל אחד מן המסמכים המבוקשים יפגע בסודותיה המסחריים, וכי "תשובה זו תירשם בפרוטוקול הדיון כתשובתה של מקרוקיור בהליך חיקור הדין וזו התשובה שתימסר לבית המשפט הפדראלי במדינת מרילנד". בית המשפט הוסיף ופנה לבית המשפט הפדראלי בשאלה, וכך נוסחו הדברים בהחלטתה של כבוד השופטת סורוקר:

"המשיבה, חברת מקרוקיור, העלתה מספר טענות אשר להבנתו של בית המשפט בישראל יש לבררן בטרם חברת מקרוקיור תחויב להשיב על השאלות ויימנע ממנה החיסיון הנטען. שאלות אלה הן כדלקמן:

מידת הרלוונטיות של המידע והמסמכים לתיק – בהקשר זה אציין כי לכאורה בית המשפט הפדראלי, המותב המכריע בסכסוך, כבר הכריע שהשאלות הן רלוונטיות שהרי הורה על מסירת המסמכים ואולם בעניין זה לא עמדה לנגד עיניו טענתו של הצד האחר.