א.ת. אפיק הנדסה בע"מ ואח' נ' לידור שירותים ופיקוח ריתוך בע''מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק הדין שבו הוריתי על דחיית התביעה לאחר שהתובעות לא הפקידו ערובה להוצאות הנתבעת, כפי שהוריתי בהחלטתי מיום 16.5.13.

העובדות וההליכים

ביום 1.2.10 הגישו התובעות נגד הנתבעת תביעה בסך 191,262 ₪ לקבלת תשלום עבור שירותים שסיפקו לה.

ביום 17.6.10 הגישה הנתבעת כתב הגנה ותביעה שכנגד.

מאז ובמשך למעלה משנה התנהלו הליכים שונים שמהותם תיקון כתב התביעה. הליכים אלה הושלמו רק בחודש נובמבר 2011, אז שילמו התובעות את הפרשי האגרה הנובעים מתיקון סכום התביעה לסך של 303,578.21 ₪. לא אפרט כאן את הבקשות הרבות שהוגשו בעניין עד להשלמת הליכי תיקון כתב התביעה. אציין רק כי כבר אז תלו התובעות את הסיבה לעיכוב בהתנהלותן במצב בריאותו של מנהל התובעות (ראה למשל: בקשתן מיום 1.5.11 – בקשה מס' 6).

ביום 26.10.11 ניתנה החלטה שבה הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. מאז הגישו התובעות בקשות רבות למתן ארכות להגשת התצהירים ולדחיית דיונים שנקבעו: תחילה נטען שההליכים המקדמיים לא הושלמו, בהמשך התבקשו ארכות בשל ניהול משא ומתן בין הצדדים, ומשחלפה לה כשנה וניתנה החלטה כי משא ומתן בין הצדדים לא ישמש נימוק לעיכוב נוסף של ההליך (ראה החלטתי מיום 31.10.12 בבקשה מס' 15), שבו התובעות והגישו בקשה למתן ארכה ממושכת להגשת תצהיריהן, והפעם בשל מחלת מנהלן (בקשה מס' 16). משנדחתה בקשתן, הגישו התובעות בקשה נוספת (בקשה מס' 17), שנדחתה ביום 19.12.12, בהחלטה שבה ציינתי, בין היתר כי מצבו הרפואי של מנהל התובעות וניהול משא ומתן אינם יכולים להוות עילה לעיכוב נוסף של ההליכים. לפנים משורת הדין ניתנה לתובעות ארכה בת כחודש להגשת תצהיריהן. בהגיע המועד להגשת תצהיריהן הגישו התובעות תצהיר של מנהלן בלבד, ובקשה להזמין שישה עדים לעדות ללא תצהיר, בקשה שנדחתה ביום 10.1.13 (בקשה מס' 18). בעקבות החלטה זו הגישו התובעות בקשה נוספת לזימון עדים (בקשה מס' 20). בהחלטתי עמדתי על התנהלותן הפסולה של התובעות, אשר קבעתי כי הובילה, ומובילה, להתמשכות בלתי סבירה של ההליך. חרף זאת ניתנה לתובעות ארכה להגשת תצהירים נוספים מטעמן.

ביום 17.2.13 הגישה ב"כ התובעת הודעה שבה ציינה כי אינה מצליחה ליצור קשר עם מנהל התובעות, ככל הנראה בשל מצבו הרפואי הקשה, וביקשה שהתיק יקבע לתזכורת מעקב (בקשה מס' 21). בהחלטתי מיום 18.2.13 קבעתי כי אם מדובר בבקשה נוספת להשהות את ההליכים, דינה להידחות.

ביום 27.2.13 הגישו התובעות הודעה בדבר סירובו של עד לתת תצהיר. בהחלטתי, שניתנה באותו יום (בקשה מס' 21), קבעתי:

"פעם אחר פעם לא מקיימת התובעת את החלטות ביהמ"ש, הן מבחינת תוכנן והן מבחינת המועדים.

בהחלטתי מיום 28.1.13 הוריתי לתובעת כיצד לפעול במקרה שעד זה יסרב לתת תצהיר, ואף קבעתי מועד לכך.

משלא פעלה התובעת בהתאם להחלטתי, לא יורשה עד זה להעיד".

ביום 6.3.13 הגישה הנתבעת בקשה למתן ערובה להוצאות. אף הפעם הגישו התובעות בקשה למתן ארכה להגשת תגובה מפאת מחלתו של מנהלן (בקשה מס' 23). בהחלטתי קבעתי:

"כפי שהובהר בהחלטות קודמות, מחלת מנהל התובעת אינה יכולה לעכב עוד את ההליך. המועד מוארך עד יום 1.5.13. לא ינתנו ארכות נוספות".

תגובת התובעות הוגשה ביום 2.5.13.

בין לבין, וחרף העובדה שהמועד שקבעתי להגשת בקשות מסוג זה חלף מספר שבועות קודם לכן, הגישו התובעות ביום 8.4.13 בקשה לזימון עד נוסף (בקשה מס' 25).

ביום 16.5.13 קיבלתי את הבקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה, וקבעתי כי התובעות יפקידו בקופת בית המשפט סכום של 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית להבטחת הוצאותיה של הנתבעת תוך 30 יום.

ביום 27.6.13 ניתן פסק הדין שבו הוריתי על דחיית התביעה מחמת אי הפקדת הערובה.

ביום 31.7.13 הגישו התובעות בקשתן זו לביטול פסק הדין. גם בקשתן זו מנומקת במחלת מנהלן.

דיון והכרעה