א.ש.פ. נ' התדרות מדיצינית הדסה

א.      רקע עובדתי

1.      התובע, יליד1987 . כשהיה כבן 3 שנים הבחינו הוריו בבעיה שנוצרה לו בעין שמאל שכללה פזילה וכתם לבן באישון. התובע אובחן כסובל מקטרקט. . לאחר התייעצויות שערכו הוריו של התובע הם החליטו לפנות לפרופ'  בן עזרא ז"ל מבית החולים הדסה בירושלים כדי שיבצע את הניתוח בעינו של התובע .

2.       הורי התובע נפגשו עם פרופ' בן עזרא ביום 23/4/91. התובע נבדק על ידו ונמצא כי הוא סובל מעכירות קשה בעדשה בעינו השמאלית ופזילה באותה עין.  התובע אובחן כסובל ממחלת PHPV  בה הזגוגית וכלי הדם היוצאים מעצב הראיה ומגיעים לעדשה אינם נספגים ועל כן נגרמת אותה עכירות.

3.      פרופ' בן עזרא הציע לבצע ניתוח ולהשתיל לתובע עדשה מולטיפוקאלית.  בשיחת הייעוץ שהתקיימה אמר פרופ' בן עזרא ז"ל  כי עד אז השתיל 16 עדשות מן הסוג הזה וכל  ההשתלות עברו בהצלחה גדולה. הוא ציין בפני ההורים כי קיבל את העדשות מהיצרן ועל כן לא  יחויבו בעלות העדשה. במכתב שערך ומסר להורי התובע כתב כי הוא מציע לבצע ניתוח של השתלת עדשת MIOL  אותה הוא חוקר. נאמר במכתב כי הניתוח דחוף, וכי ההורים החליטו לחכות לשובו של פרופ' בן עזרא מנסיעה בחו"ל בעוד כחודש.

4.      הוריו של התובע החליטו שפרופ' בן עזרא ינתח את התובע במסגרת שר"פ.

5.       לדברי ההורים השיקול המכריע לביצוע הניתוח שהוצע היה שהתובע לא יזדקק לניתוח נוסף בעתיד וזאת לעומת ניתוח קטרקט רגיל שהיה מחייב ניתוח נוסף בעתיד. פרופ' בן עזרא, הספיק להשיב לשאלון טרם נפטר, בו השיב כי טענה זו אינה נכונה כלל. לא ניתן להכריע בעניין זה מאחר ופרופ' בן עזרא הלך לעולמו טרם יכול היה להעיד. לכך מצטרף השיהוי הרב בהגשת התביעה. לפיכך, אין בידי לקבל טענה זו של התובע והוריו.

6.        ביום 26/5/91 אושפז א. בבית החולים הדסה עין כרם.  ביום 27/5/91 ניתח אותו פרופ' בן עזרא בעינו השמאלית ניתוח קטרקט והשתלת עדשה קשיחה מולטיפוקלית.

7.       על פי המסמכים הרפואיים התובע נותח והוצא הקטרקט מעל העין השמאלית. לאחר שאיבת העדשה העכורה, נתגלה PLAQUE  קשה בקוטב האחורי של העדשה  עם המשך לתוך הזגוגית. בוצעו מספר פעולות ניתוחיות בתוך העין ולאחר מכן הושתלה העדשה.

8.        למחרת הניתוח, ולאחר בדיקות וביקורת,  שוחרר  התובע לביתו.

9.       לפני השחרור נבדק התובע על ידי פרופ' בן עזרא שמצא כי העין שקטה, הקרנית שקופה, האישון גדול והעדשה יושבת היטב במרכז האישון. על פי עדויות המומחים נהוג לבצע בבדיקה שכזו לפני השחרור בדיקה לוודא שאין דלף בעין בעזרת ספוג. הבדיקה שגרתית ופשוטה. יש להניח כי בדיקה זו בוצעה למרות שאין על כך רישום מאחר ומדובר בבדיקה שגרתית. כמו כן לא הועלתה טענה כי התובע שוחרר עם דלף בעין. ניתנו להוריו של התובע הנחיות להוריד את החבישה מהעין המנותחת לאחר מספר ימים ולהזליף טיפות לעין המנותחת, להתחיל ולכסות את העין הימנית הבריאה  ברטייה כדי שהתובע יתרגל להפעיל את העין השמאלית וכדי למנוע תופעה של עין עצלה.

10.   בעת השחרור מבית החולים נקבע מועד לביקורת אצל פרופ' בן עזרא ליום 11/6/91.

11.    במהלך השבועיים שבין השחרור מבית החולים ועד לבדיקה היה התובע בהשגחת הוריו. אמו של התובע הייתה למעשה צמודה אליו, למעט זמנים קצרים בהם הלכה לשירותים וכדומה. היא דאגה לטפל בו ובמיוחד להזליף לעינו טיפות שמונה פעמים ביום וזאת על פי הוראת פרופ' בן עזרא.

12.   יום לפני מועד הביקורת הצפוי הבחינה אמו של התובע בנקודה חומה מעל לאיריס בעינו השמאלית. הביקורת הייתה ביום שלמחרת ועל כן המתינו הורי התובע למועד זה.

13.   ביום 11/6/91 הובא התובע לביקורת אצל פרופ'  בן עזרא ז"ל, תוך כדי הבדיקה הסבו ההורים את תשומת לבו של פרופ' בן עזרא לנקודה החומה בעין.

14.   פרופ' בן עזרא הסביר כי קורה שבניתוחים מסוג זה נפתח תפר ואז פרץ החוצה חלק מהאיריס. פרופ' בן עזרא אמר להורים כי יש צורך להכניס את התובע לניתוח תיקון דחוף בהרדמה כללית.

15.   בערב, התובע הועבר לחדר הניתוח ונותח על ידי פרופ' בן עזרא ז"ל שבסיום הניתוח יצא והודיע להורים שעכשיו הכול  בסדר. לדבריו הוסיף תפרים כדי למנוע חזרה של המצב שהיה.

16.  התובע עבר ביקורת לאחר מכן אצל פרופ' בן עזרא שמצא כי האישון משוך מעט כלפי מעלה. העדשה שהושתלה במקומה. בשנת 2001 נבדק התובע אצל ד"ר אירן ענתבי שמצאה כי חדות הראיה היא 6/12 ללא עדות לפזילה.

17.  אין מחלוקת כי לתובע נגרם לראייתו בעין שמאל ופגם אסטטי בעינו.

18.  הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם וכן מונה מומחה מטעם בית המשפט. המומחים נחקרו על חוות הדעת. בהמשך תידונה הטענות שהעלו הצדדים והתייחסות המומחים לטענות אלה.