א.פ. מתן שירותי הנדסה בע"מ ואח' נ' אלאלוף ואח'

החלטה

מונחת בפניי בקשת המבקשות, להורות על עיכוב הליכים בתביעה, והעברת הדיון בה לבוררות.

פתח דבר

ביום 05.05.13, הגישו המשיבים, אשר עוסקים במתן שירותים הנדסיים, ובכלל זה שירותי ניהול ופיקוח, תובענה כספית כנגד המבקשות, בטענה לאי תשלום התמורה בגין שירותי ניהול ופיקוח על עבודות בניה ותשתית, אשר סיפקו המשיבים למבקשות.

עם הגשת כתב התביעה, הגישו המבקשות את בקשתם, להורות על עיכוב הליכים בתביעה עקב תנית בוררות בהסכם.

לטענת המבקשות, בינן לבין המשיבים נחתם הסכם התקשרות ביום 31.07.11, המעגן בתוכו סעיף בוררות. לטענתם, על פי סעיף 13 להסכם הנ"ל, כל חילוקי דעות מכל סוג ומין שיתגלעו בין הצדדים, בכל עניין הקשור מהסכם ההתקשרות או נובע ממנו, יוכרעו על ידי בורר, שימונה בהסכמת הצדדים.

הוסיפו המבקשות וטענו כי, הגם שהמשיב 2 אינו שותף להסכם הבוררות, אך דומה כי המשיב 2 צורף לכתב התביעה, במטרה להתחמק מקיום תנית הבוררות.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא נחתם בינם לבין המשיבים כל הסכם בכתב, כאשר המסמך שצורף לבקשה הנושא תאריך 31.07.11, אינו חתום על ידי המשיבים או מי מהם, ותוכנו אינו משקף את ההסכמות בעל פה בין הצדדים.

דיון:

סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כדלקמן:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

סעיף 1 לחוק מקבע את דרישת הכתב להסכם בוררות, בזו הלשון:

"הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו".

ויפים לעניין זה הדברים, כדלקמן:

"הסעד של עיכוב הליכים יכול להינתן רק אם אמנם נערך הסכם בוררות בינו לבין התובע. לכן, אם נערכה רק טיוטה של הסכם – אין מקום לבקש עיכוב הליכים. מתוך שמדובר "בהסכם בוררות" וזה מוגדר בס' 1 לחוק כ"הסכם בכתב" – ברור הדבר, שעיכוב הליכים לפי ס' 5 לחוק יכול להינתן רק מקום שקיים הסכם בוררות בכתב בין הצדדים" (ר' סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך א 51, 256 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)).

מעיון בהסכם אליו מפנות המבקושת, לא מצאתי כי קיימת הסכמה בכתב לשם עיכוב הליכים והעברת המחלוקת לבירור בפני המוסד לבוררות. ההסכם הנ"ל אמנם חתום על ידי המבקשות, אך חתימתם של המשיבים אינה מתנוססת עליו, ואין לומר כי הסכם זה והוראותיו, לרבות תניית הבוררות, מוסכמות על המשיבים.

מעבר לאמור, מעיון במסמכים א/1 ו-א/2 וכן בחשבוניות ב/1, אשר צורפו לתגובת המשיבים, יש כדי ללמד כי ההתקשרות בין הצדדים נערכה עוד טרם נוסח ההסכם הנ"ל, מחודש 07/2011, עליו מסתמכות המבקשות בבקשתם, כאשר המשיבים סיפקו שירותים למבקשות החל מחודש 03/2011 (ראה חשבונית מס' 0027).

זאת ועוד, ממקרא מכתבו של ב"כ המבקשות אל המשיב 2, בהודעת דוא"ל מיום 09.11.11 (ג/1), עולה כי עד לתאריך שליחת הודעה זו, דהיינו חודש 11/2011, לא נחתם כל הסכם בין הצדדים המסדיר את היחסים ביניהם, לרבות תניית שיפוט כלשהי, וזאת משבהודעה זו, מבקש ב"כ המבקשות מהמשיב 2 לחתום על ההסכם להסדרת ההתקשרות בין הצדדים.

כידוע, בבחינת גיבוש הסכם בוררות בין צדדים, יש לפנות לעקרונות דיני החוזים הכלליים (ר' ס. אוטולנגי לעיל, 13-26) וכפי שנאמר שם:

"יש צורך שתהיה הסכמה מלאה בין הצדדים לגבי נשוא ההסכם, שהוא במקרה זה הסכמה להתדיין בפני בורר ולא בפני בית משפט" וכן, "מתוך שמדובר בהסכמה לפי דיני החוזים, יש צורך במפגש רצונות מלא (consensud ad idem), של כל הצדדים, לעניין ההתדיינות בפני בורר. בהזכרת האפשרות של בוררות על ידי אחד הצדדים, בלי שהצד האחר הסכים לה במפורש – לא סגי".