א.פ. מחנאות ספורט בע"מ ואח' נ' אפרת רגב ושות'

החלטה

התובענה דנן הועברה לטיפול מותב זה לאחרונה. בהחלטה מיום 5.11.2013 הודעתי לצדדים כי לאחר עיון בחומר שבתיק, הבחנתי כי התובעים שימשו זכיינים ברשת החנויות "ריקושט", ואשר משרד עורכי הדין שהיה בבעלות מותב זה, טרם מינויו לשפיטה, העניק לחברות המחזיקות בה שירותים משפטיים. בהחלטה כאמור צוין כי שמות התובעים לא מוכרים למותב על פניו ולמיטב הזיכרון לא קיבלו ממשרד עורכי הדין שירות משפטי. ביקשתי את התייחסות מהצדדים לעניין זה.

הנתבעת, משרד רו"ח, הודיעה כי החלה לפעול עם זכייני "ריקושט" בשנת 2003 עד לשנת 2008 או בסמוך וכי שותף בנתבעת, רו"ח אילן רגב, היה נוכח לפחות בפגישה אחת עם מותב זה בנוגע לענייני רשת "ריקושט". לכן, ביקשה הנתבעת, על מנת שלא יהא "אבק ספק", כלשונה, אצל מי מהצדדים, כי מותב זה לא ידון בתביעה. אראה בעמדה זו בקשה לפסלות המותב.

התובעים הודיעו, כי הם אינם מתנגדים לכך שהתובענה תתברר לפני מותב זה.

אציין גם כי בהחלטתי מיום 13.11.2013 ציינתי כי הפגישה האמורה לעיל עם רו"ח רגב אינה זכורה למותב, אם כי אינני מטיל ספק באמירת הנתבעת בהקשר זה.

סעיף 77א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 (להלן – חוק בתי המשפט), קובע כי בית המשפט יפסול עצמו כאשר קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

מושכלות יסוד המה, כי חשש מעין זה מתקיים כאשר עולה מהנסיבות "שקיימת אפשרות מאוד מסתברת שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה" (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (2) 375, 380).

דווקא הנתבעת ביקשה לפסול מותב זה. ייאמר מייד - למותב זה ולמשרד עוה"ד בו החזיק לא היה ואין עתה כל קשר עסקי או אישי עם הנתבעת או עם השותף בה, רו"ח אילן רגב, אשר נאמר בהודעה הקודמת כי מותב זה נפגש עמו (זולת הקשר מול רשת "ריקושט" כאמור). כאמור, אינני מטיל ספק בעקרות פגישה זו, שאיננה זכורה לי וייתכן כי כאשר אראה את רו"ח רגב פנים מול פנים, אזכר בו.

בכל מקרה, ודאי כי אין בין מותב זה לבין הנתבעת או רו"ח רגב "קרבה ממשית" כמשמעות מונח זה בסעיף 77א (א1)(1) לחוק בתי המשפט.

כך נקבע בהקשר זה, לגבי המונח "קרבה ממשית", בע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית (18.12.08), בסעיף 10 לפסק הדין:

"הנה כי כן, הן לפי העילה הכללית שבסעיף 77א(א) לחוק, והן לפי העילה הספציפית שבסעיף 77א(א1)(1), אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של שופט לבא-כוח של בעל דין כדי להביא לפסילתו, ונדרשת קרבה ממשית. קרבה זו אינה אלא אותה קרבה שממשותה היא המבססת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 10484/07 מאגנוס הנדסה ואחזקה בע"מ נ' אינגביר הנדסה בע"מ ([פורסם בנבו], 10.3.2008); ע"א 4227/07 חיים ליבוביץ נ' שבתאי מיכאל ([פורסם בנבו], 31.10.2007); (ע"א 7098/06 פלוני נ' פלונית ([פורסם בנבו], 3.10.2006)). לפיכך, יש לבחון את כלל נסיבות המקרה, בשים לב לאופי ההיכרות, מסגרתה, משכה ומשך הזמן שעבר מאז ההיכרות (ע"א 1011/97 פדידה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 10.3.1997); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 248 (2006)). מטבע הדברים, בחינה כאמור היא בחינה נסיבתית ממקרה למקרה. כל קרבה ונסיבותיה. כל קרבה והשלכותיה. ככל שהקרבה הדוקה יותר החשש למשוא פנים רב יותר. ככל שהקרבה ממושכת יותר החשש למשוא פנים רב יותר. ככל שהקרבה רלבנטית יותר לנשוא הסכסוך המשפטי מתעצם החשש למשוא פנים (ע"א 6332/05 יהושע ולדהורן נ' שלמה נרקיס ([פורסם בנבו], 24.11.2005). לפיכך, אין לקבוע כלל קטגורי של פסלות אלא יש לבחון בכל מקרה לגופו, אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים, שכן גבולותיה של ההיכרות האישית - הן נורמטיבית והן עובדתית - אינם ניתנים לתיחום וקביעה מראש ויש לבחון אותם על רקע הנסיבות והמאפיינים של כל מקרה ומקרה לגופו (ע"א 3700/99 ניצולת הקרטל בע"מ נ' עו"ד אליעזר וולובסקי ([פורסם בנבו], 30.6.1999)".

בענייננו, בנסיבות שתוארו לעיל, אין בנמצא "קרבה ממשית" בין מותב זה לבין הנתבעת או רו"ח רגב, וגם לא קרבה כלשהי, זולת, לשיטת הנתבעת, פגישה מקצועית (אחת או יותר שאינן זכורות לי, כאמור), בעבר, טרם מינויי לשפיטה, כפי שהיו מותב זה מאות פגישות מקצועיות עם גורמים שונים (שאינם לקוחות המשרד), במהלך שנים ארוכות.

אוסיף, כי הזכות לשבת בדין הינה גם חובה (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599). אין ספק בליבי כי עלי למלא חובה זו, ללא "אבק חשש", כלשון הנתבעת, למשוא פנים.

בהינתן האמור, לא ראיתי מקום לפסול עצמי מלדון בתיק זה. משהועלה הענין ביוזמת בית המש]ט, אין לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.