א.ס מדפי ירושלים מפעל ליצור רהיטי מתכת בע"מ נ' עיריית ירושלים

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן) בתא"מ 8466/07, מיום 28.3.11, בו נדחתה תביעתה של המערערת לתשלום תמורת המדפים שהזמינה ממנה המשיבה. התביעה נדחתה לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה כי המדפים שהוזמנו על ידי המשיבה נועדו לשאת עומס של 500 ק"ג, ואילו המדפים שסופקו על ידי המערערת לא סוגלו לשאת עומס כזה, וקרסו משהועמס עליהם המשקל שלא יכלו לשאת בו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בערעור, באתי לידי מסקנה כי פסק הדין מעוגן היטב בראיות שבאו בפני בית המשפט, וכי ניתן לדחות את הערעור עליו מכוחה של תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

אוסיף מספר הערות.

על פי הסדר דיוני בין הצדדים בבית משפט קמא הוסכם, כי השאלה הטעונה הכרעה היא שאלה אחת בלבד, והיא השאלה האם המוצר שסופק הוא המוצר שהוזמן מן המשיבה. לשם כך מונה מומחה מטעם בית המשפט, שבדק את המדפים שסיפקה המערערת והגיע למסקנה שלילית, היינו שאין הם מתאימים לשאת את העומס הנדרש. כפי שנראה להלן, נקודת המוצא עליה לא היה חולק, כי ההזמנה הייתה למדפים המסוגלים לשאת בעומס של 500 ק"ג. אלא שבמהלך ביקור המומחה במקום בו הותקנו המדפים, נמסר למומחה, על ידי ב"כ המשיבה, תרשים של סידור מערכות המדפים במחסן. בתרשים מצוינות מידות המדפים, והעומס שלכאורה נדרש לכל אחד מהם. בתרשים צוין כי על המדפים לשאת בעומס של עד 350 ק"ג. בית משפט קמא (כב' השופט מ' בן-עטר ז"ל) נעתר לבקשת המערערת להמציא לידיה את התרשים האמור, אולם הורה, בהחלטה מיום 11.4.10, כי אין בהמצאת התרשים לעיונה משום היתר לשינוי חזית, וכי המערערת לא תוכל לטעון או להוכיח בשלב זה כי ההתקשרות הייתה עבור מדפים לעומס שפחות מ- 500 ק"ג. יש להוסיף, כי המשיבה טענה, וטענתה גובתה בתצהיר, כי התרשים האמור אינו קשור להתקשרות בין הצדדים, וכי לא ברור מי הכין אותו ולצורך מה. כל תכלית מסירתו לעיון המומחה הייתה ליתן בידו תמונה של מיקום המדפים קודם לקריסתם.

בית משפט קמא קבע, ובצדק, כי בניגוד להחלטת הביניים המתוארת לעיל, נשענים סיכומיה של המערערת על התרשים האמור, ועליו מבססת היא טענה לפיה העומס שהיה על המדפים לשאת הוא של 350 ק"ג. אלא שטענה זו אין לה בסיס, ואין תמה שבית משפט קמא, בהחלטת הביניים, לא התיר למערערת לשנות חזית ולטעון כי ההזמנה הייתה למדפים שהעומס אותו הם יכולים לשאת אינו עולה על 350 ק"ג. ראשית, כתב התביעה שהגישה המערערת לבית משפט קמא אומר בהאי לישנא: "בחודש מרץ 2007 נענתה התובעת לבקשת הנתבעת להציע מחיר ליצור מדפי מחסן לעומס כבד של 500 ק"ג". אכן, ההזמנה עצמה לא פרטה את המשקל שיהיה על המדפים לשאת, וכל שצוין בה הוא שההזמנה היא ל"מדף מתכת עבה לעומס כבד", אולם ברור כי בין הצדדים התנהלו חילופי דברים בעניין, ונעלה מכל ספק כי התשתית העובדתית שהציגה המערערת בכתב התביעה מבוססת על מה שהוסכם, לדידה, בינה לבין המשיבה, היינו, כי על המדפים לשאת עומס של 500 ק"ג. זאת ועוד, בדיון בו הוחלט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, תועד ב"כ המערערת באומרו: "אנו מקבלים את הצעת בית המשפט למנות מומחה אשר יבדוק את המדפים ויחווה דעתו בשאלה אם המדפים יכולים לשאת עומס עד 500 ק"ג" (פרוטוקול מיום 13.2.08). הנה כי כן, יריעת המחלוקת, מבחינתה של המערערת, הייתה ונותרה השאלה האם סיפקה מדפים היכולים לעמוד בעומס של עד 500 ק"ג. ואם כך, התרשים, שמעולם לא היה חלק ממסמכי ההזמנה, אינו מעלה או מוריד.

כמו כן, צדק בית משפט קמא במוצאו חיזוק לכך שההזמנה הייתה למדפים היכולים לשאת בעומס של 500 ק"ג בעובדה שבהצעתה של חברה אחרת, במסגרת אותה פנייה מטעם המשיבה, נאמר במפורש כי המדפים המוצעים יכולים לשאת בעומס האמור. לא מצאתי כל טעות בגישתו של בית המשפט ביחס לערכה הראייתי של עובדה זו. יש בה כדי ללמד, כי כך הבינו גם מציעים אחרים את ההזמנה, בדיוק כפי שטענה המערערת בכתב התביעה ובפרוטוקול הדיון שצוטט לעיל. בנוסף, גם לעובדה שהמערערת צרפה להצעתה בדיקת תקינות של מכון התקנים ולפיה יכולים המדפים המוצעים על ידה לשאת בעומס של 500 ק"ג, יש ערך ראייתי בנוגע לשאלה שבמחלוקת.

לנוכח עובדות אלה, לא מצאתי טעות בכך שבית משפט קמא לא ראה לייחס משקל כלשהו לתרשים, בהינתן שטענת המשיבה, שגובתה בתצהיר, ולפיה אינו קשור במסמכי ההזמנה - לא נסתרה, וכי כל תכלית הצגתו בפני המומחה הייתה להמחיש לו את המיקום בו צריך היה להציב את המדפים.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪. סכום זה יועבר לידי ב"כ המשיבה מתוך הערבון שהפקידה המערערת, ויתרתו תוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.