א.ס. הסעים בע"מ נ' כלפון ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה שבפני בנזקים כספיים שאירעו לתובעת בשל תאונת דרכים מיום 21/10/11.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 21/10/11 בסמוך לכניסה לישוב אדם, טרקטור שעבד בצד הדרך חסם את הנתיב הימני. תוך כדי עקיפתו, נפגע רכב התובעת בחלקו הימני בשל תזוזת כף הטרקטור. לטענת הנתבעים, נסיבות התאונה שונות מהמתואר בכתב התביעה. לגישתם, ביום 21/10/11 אכן עבד הטרקטור בכניסה לישוב אדם. עם זאת, מכוון תנועה שהיה במקום, הורה לנהג ברכב התובעת לעצור את רכבו, אך הנהג סירב להענות להנחיות המכוון, המשיך בנסיעתו והתנגש בכף הטרקטור.

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהתשתית הראייתית שהונחה בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. מטעם הנתבעים העיד מכוון התנועה, עדות אשר אופיינה במגמתיות ובסתירות מרובות (לדוגמא בכל הנוגע לתקשורת עם נהג הטרקטור- בתחילה נטען כי התקשורת היתה באמצעות מכשיר ה"מירס", בהמשך בסימון ובקשר עין ולבסוף נטען, "אם סימן או לא סימן לי זה לא משנה", פרוט' 26/02/13, עמ' 11, ש' 28-2; כך גם לעניין עצירת התנועה, אשר בתחילה נטען שבוצעה "כשהטרקטור צריך להסתובב או לעבור מיקום חדש" ובהמשך נטען, כי המכוון עצר את התנועה על מנת לאפשר לטרקטור לסיים את החציבה, על אף שלא היה בתנועה, פרוט' 26/02/13, עמ' 10, ש' 22-23). לא נתתי אמון בגרסתו ובעדותו של המכוון. לא זו אף זו, המכוון אישר בעדותו כי כלל לא ראה את התאונה נשוא כתב התביעה, אלא את "הסיום של הפגיעה" בלבד (פרוט' 26/02/13, עמ' 11, ש' 26-27).

גרסת הנתבעים אף אינה מתיישבת עם הנזק שנגרם לרכב התובעת, הן מבחינת מיקומו האופקי והן מבחינת מיקומו האנכי, מיקום שאינו מתיישב עם טענה לכך שהכף היתה מונחת על הקרקע ושהטרקטור עמד ללא נוע. מעדות מכוון התנועה עלה שיתכן והטרקטור היה לקראת תזוזה ולכן נדרש המכוון לעצור את התנועה, כפי אחת מגרסאותיו (פרוט' 26/02/13, עמ' 9, ש' 10-11). בהינתן והטרקטור עמד בשיפוע, סביר שתחילת תנועה אכן הובילה לתזוזה לאחור, לכיוון הכביש.

האמור מתווסף לאי הבאת עדויות מטעם הנתבעים. יצוין, כי על אף שאינני זוקפת לחובת מי מהצדדים את אי העדת נהג הטרקטור והנוסעת ברכב התובעת, שכן לכאורה שני העדים הללו לא ראו את התאונה ונטען כי בישיבה המקדמית אף ויתרו הצדדים על עדותם, הרי שבמעמד הדיון התברר, כי עובדים מטעם הנתבע אשר היו עדי ראיה לתאונה, לא הובאו לעדות, ללא כל הסבר או צידוק (פרוט' 26/02/13, עמ' 9, ש' 28-29). כידוע, להימנעות מהבאת עדי הראיה לעדות קיים משקל ראייתי בלתי מבוטל:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" [ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615 (1993); עניין שוורץ, בפסקה 26; קדמי בעמ' 1650-1648]" (הדגשה הוספה)(ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם בנבו 09/05/11; ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו, 27.7.2008).

באשר להיקף הנזק, פרט לנזק הנטען בגין השבתת הרכב, אשר לא צורפה כל ראיה או אסמכתא להוכחתו, הרי שיתר הנזקים הוכחו ומכאן, שעל הנתבעים לשלם לתובעת 23,803 ₪, בצירוף הוצאות התובעת וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 5,000 ₪. יובהר, כי שיעור שכר הטרחה נקבע בין השאר, בהמשך ובהתאם להחלטות מהתאריכים 24/12/12 ו- 25/12/12, בהינתן ובתיק התקיימו 3 ישיבות ולנוכח העובדה שבשל התנהלות הנתבעים, לא התקיימה ישיבת הוכחות הראשונה במועדה.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.