אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> א.נ. נ' מ.נ.

א.נ. נ' מ.נ.

תאריך פרסום : 03/09/2017 | גרסת הדפסה
עע"ר
בית משפט לעניני משפחה נצרת
45473-07
07/08/2017
בפני השופט:
אסף זגורי

- נגד -
מערער:
א.נ.
משיבה:
מ.נ.
פסק דין
 

 

האם נכונה היא פרשנות רשמת ההוצאה לפועל, כי הוצאות חינוך שהוסדרו בהסכם פשרה בין בני זוג, כוללות גם צהרון?

ההליך:

  1. המערער הגיש לבית המשפט ערעור על החלטת כב' הרשמת ורד רביב מלשכת ההוצאה לפועל בנתניה בה נקבע, כי הוא מחוייב בתשלום מחצית הוצאות קייטנה והצהרון בו שוהה בתם הקטינה של הצדדים שנמצאת במשמורת המשיבה. ההחלטה ניתנה ביום 11/7/2017 במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו: 505983-05-17 (להלן : "ההחלטה").
  2. לאחר הגשת הערעור ראיתי לנכון לבקש מהמערער הבהרה ביחס לשאלה האם הערעור מכוון כנגד חיובו בקייטנה ובצהרון והם מוסכם עליו להכריע בערעור ללא צורך בקיום דיון. המערער הודיע בתגובה, כי הוא מסכים להכרעה בערעור ללא צורך בקיום ישיבה פורנטלית ועל יסוד הכתובים ולגופו של ערעור ציין, כי הוא מכוון אך ורק כנגד חיובו במחצית הוצאות הצהרון – הוצאות שלא נכללו בהסכם הפשרה בין הצדדים בעניין המזונות של הקטינה.
  3. המשיבה מסרה תגובה מטעמה בה התנגדה לערעור וביקשה מבית המשפט שלא להתערב בהחלטה. היא הסכימה כי יש לחייב המערער רק במחצית עלויות קייטנה אחת ולעניין הצהרון הסתמכה על האמור בהחלטה. המשיבה לא התייחסה לצורך בקיום דיון אך ניכר מתגובתה כי לא הייתה התנגדות להצעה זו של בית המשפט.
  4. בשים לב למחלוקת המצומצמת שבפניי ולאחר שהונחו בפניי עמדות הצדדים והואיל ומדובר במחלוקת משפטית בעיקרה, אני רואה לנכון להכריע בשאלת המחלוקת על יסוד הכתובים.

הסכם הפשרה:

  1. החיוב במזונות הקטינה נקבע בין הצדדים בהסכמה במסגרת הסכם פשרה (להלן : "ההסכם") שערכה עבור הצדדים יחידת הסיוע שליד בית המשפט ביום 8/9/14. הבעייתיות נשוא המחלוקת נעוצה בעובדה שהסכם הפשרה לא כלל את המילה צהרון שכן זו הייתה לשונו:

        "האב מתחייב להעביר לידי האם עבור מזונות הקטינה סך של 2,250 ₪ לחודש. סכום המזונות כולל את חלקה של הקטינה בדמי המדור והוצאותיו. בנוסף, האב ישתתף עם האב בחלקים שווים בהוצאות שלהלן:

          שכר לימוד והוצאות חינוך, אבחונים פסיכולוגיים ודידקטיים, טיפולים פסיכולוגיים, שיעורי עזר בהמלצת המחנך ו/או מורה המקצוע, טיולים בבית הספר, חוג אחד קייטנה (עלות חוג אחד תוגבל עד 200 ₪), הוצאות בריאות שאינן כלולות בסל הבריאות, טיפולי שיניים אורתודנטיים, ארגון מסיבת בת מצווה, רכישת מחשב ככל שתהיה דרישה מבי"ס וכל אחד מההורים יוכל להביא מחשב משלו במידה והוא תקין...."

 

  1. הסכם הפשרה אושר כמות שהוא על ידי בית המשפט ואושרר במסגרת אישור הסכם רכושי בין הצדדים בשלב מאוחר יותר.

טענות הצדדים:

  1. טוען המערער, כי לא זו בלבד שלשון ההסכם ברורה ואינה כוללת את המילה צהרון, אלא שגם פסיקת בית המשפט מלמדת כי צהרון אינה יכולה להיכלל תחת "הוצאות החינוך" שבהסכם הפשרה ומפנה בהקשר זה לע"מ 1018/99 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 25/5/99) ולפסק דיני בתמ"ש 21631-08-10 ע.ג. נ' י.ש. (23/1/12, פורסם במאגרים). הוא מוסיף, כי הרשמת חרגה מסמכותה במתן ההחלטה עת ניתנה ללא שמיעת ראיות וללא שהיא מוסמכת להוסיף להסכמות הצדדים שאושרו על ידי בית המשפט פרשנות החורגת מלשונן.

 

  1. טוענת המשיבה, כי צהרון יכול להיחשב חלק מהוצאות חינוך ומפנה לפסיקה בתמ"ש (ת"א) 335431-06-11 ר.ג. נ' נ.ח. (31/10/13, פורסם בנבו), אלא שיש לציין כי אף בגדר אותה פסיקה הוגדר הצהרון כחלק מדמי הטיפול (ולא כחלק מחינוך).

 

דיון והכרעה:

  1. רכיבי החיוב השונים במזונות הקטינה נקבעו במקרה שלפניי בהסכם פשרה שנערך בין הצדדים על ידי יחידת הסיוע ולא בהכרעה שיפוטית. ההסכם נוסח על ידי יחידת הסיוע כאשר שני הצדדים מיוצגים בידי עורכי דינם. ההסכם הועבר לבחינת עורכי הדין ואושר רק לאחר אישורם.
  2. באישור ההסכם על ידי בית המשפט לא הייתה כל תוספת ו/או הבהרה להסכמות הצדדים ביחידת הסיוע.
  3. כב' הרשמת הייתה ערה כעולה מטענות הצדדים בפניה, לקיומה של מחלוקת בעניין תחולת החיוב נשוא ההסכם על הוצאות הצהרון. חרף כך, היא לא סברה כי הדבר דרוש הבהרה ולא פנתה לבית המשפט מכוח סמכותה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל.
  4. תחת זאת, היא למעשה פירשה את ההסכם שבין הצדדים ככזה הכולל הסכמה לחיוב של המערער בהוצאות הצהרון, כיוון שלגבי דידה, חיוב בצהרון נכנס בגדרן של הוצאות חינוך ושכר לימוד בהן התחייב המערער לשאת באופן יחסי (מחצית).
  5. סבורני, כי בנסיבותיו של המקרה שבפניי נפלה טעות מלפני כב' רשמת ההוצאה לפועל בכל הנוגע לפרשנות ההסכם שבין הצדדים ועל כן יש לקבל הערעור.
  6. סמכות רשם ההוצאה לפועל היא בעיקרה מנהלית, למעט 4 סמכויות ייחודיות שהן סמכויות שיפוטיות (ראו סעיפים 19, 25, 48 ו-56 לחוק ההוצאה לפועל המקימים סמכות שיפוטית). ההכרעה של הרשמת במקרה שלפניי הינה הכרעה שיפוטית במסגרת טענת "פרעתי" שהגיש המערער לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. ככזו היא נעשתה בסמכות ולא תוך חריגה ממנה כפי שניסה המערער לשכנע בערעורו. זאת ועוד, מקובלים עלי דברי חברי השופט נמרוד פלקס בתמ"ש (י-ם) 21982-06-12 ד.מ.ש. נ' ח.מ.ש, ניתן ביום 3/10/2012 ופורסם בנבו), כי הדיבור "הוצאות חריגות" משמש כר פורה למחלוקות בין צדדים בענייני מזונות ועניינים אלה מובאים תדיר בפני רשמי ההוצאה לפועל המוסמכים להכריע במחלוקות אלו בעניין פרשנות פסקי הדין כדי להקל על אכיפתם ולייתר פניה נוספת לבתי המשפט. אך יחד עם זאת, מרחב הפרשנות מוגבל לפי כללי הפרשנות הנהוגים, ורשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לקרוא לתוך ההחלטה השיפוטית את שלא נכתב בה (קל וחומר במקרה שלפני שמדובר בהסכם שערכו הצדדים ולא בפסק דין.
  7. יחד עם זאת, קביעתה של כב' הרשמת לעיצומה, בעניין פרשנות ההסכם אינה מעוגנת בלשון ההסכם או בנסיבות כריתתו ולא הוברר כיצד הוסק, כי לשון הצדדים ו/או אומד דעת הצדדים מחייב הכללת הוצאות הצהרון בגדר הוצאות החינוך.
  8. ההסכם מהווה איפוא כנקודת המוצא לבחינת אומד דעת הצדדים באשר לשאלה, בגין אלו רכיבי מזונות יש להשית חיוב של המערער בנוסף לדמי המזונות השוטפים. עולה שאלה מקדמית, האם די בלשון ההסכם או שמא יש לפנות לאומד דעת הצדדים?
  9. תיקון 2 לחוק החוזים (חלק כללי) התשע"א – 2011 תיקן ביום 17/1/11 את סעיף 25 (א) לחוק החוזים לעניין פרשנות חוזה וכעת הוראת החיקוק קובעת כך:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

  1. פסיקת בית המשפט העליון לאחר תיקון חוק החוזים קבעה, כי למעשה התיקון לחוק עיגן את כללי הפרשנות שפיתחה ההלכה הפסוקה ואלו הם:

א.         חוזה יפורש הן על פי לשון החוזה והן לפי נסיבות העניין, ברם מקום שבו אומד דעת הצדדים משתמע מפורשות מלשון החוזה, תינתן הבכורה ללשון (להלן : "חזקת הבכורה" או "החזקה").

ב.         מקום שאומד דעת הצדדים לא מתפרש במפורש מלשונו של החוזה, הבכורה היא לנסיבות העניין או כפי שמשתמע מתוך החוזה.

ג.          חזקת הבכורה ללשון חוזה ניתנת לסתירה מקום שבית המשפט למד מתוך הנסיבות שהלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון וכי למעשה עשויה היא להתפרש בדרכי אחרות מאלו שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית.

ד.         החזקה מבטאת את משקלה החשוב והמשמעותי של הלשון. היותה ניתנת לסתירה מבטא את העובדה כי חרף המשקל הרב של הלשון, לא מדובר בגורם בלעדי בפרשנות.

ראו: רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פסקה 26, 28 לפסק דינו של השופט ריבלין [פורסם בנבו] (26.2.2012) ; רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח נ' עמוסי, [פורסם בנבו] (5.7.2012) ; ע"א 1062/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' בינר [פורסם בנבו] (27.3.2012)).

  1. איני סבור כי בנסיבות העניין נסתרה חזקת הבכורה שיש ללשון ההסכם בין הצדדים. משפונים אנו ללשון ההסכם שבין הצדדים אנו למדים ומסיקים כך:

            19.1.     הלשון ברורה: ראשית, לשון ההסכם ברורה גם במבט ראשון וגם במבטים נוספים.

19.2.     המילה "צהרון" לא נכללה בהסכם שערכו הצדדים ביחידת הסיוע.

19.3.     כך גם לא נכלל הביטוי "טיפול", "דמי טיפול" או "שמרטפות" או "השגחה".

19.4.     הצדדים קבעו בהסכם, כי בנוסף לסכום הקבוע והשוטף של דמי המזונות יישא האב בחלקים שווים של הוצאות שפורטו כאמור בהסכם (צוטט בסעיף 5 לעיל). באותן הוצאות אין זכר למילה "צהרון".

19.5.     זאת ועוד, במשפט בו נרשם כי האב ישתתף בחלקים שווים בהוצאות הנוספות, לא נרשם, כי החיוב בהוצאות החינוך הוא "לרבות" ההוצאות שפורטו שם ולא נרשם כי האב ישתתף במחצית מכל ההוצאות החינוכיות ו/או הרפואיות שיהיו לקטינה ולכן יש להניח, כי הצדדים התכוונו אך ורק לאותן הוצאות שנרשמו במפורש ולא להוצאות נוספות (השווה בהקשר זה של ניתוח התיבה "לרבותת או היעדרה להחלטת כב' הרשמת קרן גיל (כתוארה אז) בתיק הוצל"פ ת"א 100665053 החייב נ' הזוכה, ניתן ביום 5/5/13 ופורסם בנבו) וכן לפסק דינו של כב' השופט דוד חשין בתיק מ.א. (מחוזי-ירושלים) 963/9 מואס נ' מואס, 2/11/1999, [פורסם בנבו]).

19.6.     רמת הפירוט שבהסכם: אילו הלשון הייתה כללית ולא היה פירוט בהסכם של ההוצאות הנוספות בהן אמור המערער להשתתף, קל יותר היה להתערב ולקבוע כי באמצעות פרשנות שיפוטית מכלילים אנו הוצאות שהצדדים לא רשמו "ברחל בתך הקטנה". עם זאת, מצב הדברים שונה בענייננו לאור רמת הפירוט של ההוצאות הנוספות (חריגות) שהצדדים קבעו כי האב ישתתף בהם במחציות.

ההוצאה החריגות שנקבעו בהסכם נקבעו באופן מרחיב ומפורש עם התייחסות מרחיבה להוצאות שונות באותו תחום (חוג, קייטנה, אבחון, טיפול, טיפולי שיניים, בת מצווה, מחשב וכיו"ב...). חזקה על הצדדים, כי אילו היו מבקשים לכלול הצהרון או דמי טיפול היו עושים כן במפורש בהסכם או לכל הפחות מבטאים האפשרות להכניס הוצאות נוספות בתחום החינוך/טיפול באמצעות מילה כגון "לרבות" או "כל הוצאות החינוך". כזאת לא עשו.

 

  1. גם מנסיבות אחרות קשה לראות כיצד ניתן לכלול בפרשנות ההסכם את המושג צהרון כחלק מהוצאות החינוך:

            20.1.     בכתב התביעה למזונות, לא נתבקש המערער כלל להיות מחוייב בתשלום צהרון.

            20.2.     הקטינה היא ילידת 13/7/12 וההסכם נערך בין הצדדים כאשר היא הייתה בת שנתיים ובין השאר על רקע העתקת מגוריה לנתניה עם אמה. הוצאת הצהרון בוודאי נשקלה או שהמשיבה יכולה הייתה לצפות אותה.

  1. אין בפסיקת בית המשפט העליון קביעה חד משמעית לפיה צהרון מהווה חלק מהוצאות החינוך של הקטינה. די בעובדה שקיימת פסיקה הרואה בצהרון "דמי טיפול" ולא הוצאה חינוכית (כפי המפורט בפסיקה שהמשיבה עצמה הפנתה אליה) כדי שנטל ההוכחה בבקשה בטענת "פרעתי" יעבור לכתפי הזוכה להראות אחרת (והיא לא הראתה אחרת גם בתשובה לערעור).
  2. גם בספרה של הרשמת שוורץ, מזונות – הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל (2011), נרשם בהקשר זה בעמ' 67, כי הוצאות חינוך מתייחסות בדרך כלל לאגרות בית ספר, ספרי לימוד, ציוד, חוגים, קייטנות ושיעורי עזר. צוטטה פסיקת בית משפט מחוזי בתל אביב לפיה, שהיית ילדים בצהרון אחר הצהריים כבר אינה "לצרכי חינוך" אלא נועדה לאפשר לאם לעבוד ומדובר בצורך של האם ולא של הילד (עע"מ (ת"א) 64/97 ש. נ' פלונית (קטינה), ניתן ביום 4/2/98 ופורסם בנבו). צהרון לפי המחברת, במהותו הוא שהיית תלמיד בהשגחה של מבוגר במשך שעות הצהריים ומעבר לשעות שנקבעו על ידי משרד החינוך כשעות לימוד מינימליות (עמ' 69). כן ראה שם תיאור נוסף של מקרה בו נתקבלה טענת חייב כי אין להשית עליו חיוב בגין צהרון לאור הסכם גירושין בין הצדדים (עמ' 68).

 

סיכום ותוצאה:

  1. הנה כי כן, צהרון לא הייתה הוצאה שהצדדים לא יכולים היו לצפות (להיפך, בשל המעבר והעתקת המגורים וכאשר המשיבה אשה עובדת ולאור גילה של הקטינה בעת עריכת ההסכם – שנתיים), סביר יותר כי הצדדים יכולים היו לצפות שתהיה בעתיד הוצאה של צהרון. חרף זאת, הצדדים לא כללו הצהרון בגדר ההוצאות שהאב מתחייב לשלם מחציתן. הצהרון איננה הוצאה חינוכית מובהקת. היא קרובה יותר להוצאה המשתייכת לאב מזונות מסוג "דמי טיפול" (תכלית הצהרון הוא לשמור על הילדים, ליתן ארוחה חמה ומסגרת חברתית מתם שעות הסיום במסגרת החינוכית הפורמלית ועד שעת סיום עבודת ההורה המשמורן). הצדדים לא כללו כל הוצאה של "דמי טיפול" במסגרת ההסכם. לאור כל האמור מלעיל ובשעה שלא מצאתי עיגון בהסכם שערכו הצדדים ביחידת הסיוע לפרשנות הוצאות החינוך ככאלה שיכללו גם את הצהרון, דין הערעור להתקבל בחיוב.
  2. כפועל יוצא, מבוטל בזה החיוב של המערער בהוצאות הצהרון של הקטינה ולשכת ההוצאה לפועל תערוך חישוב מחדש של גובה החוב.
  3. אני מחייב המשיבה לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪.

 

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן היום,  ט"ו אב תשע"ז, 07 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ