א.נ. נ' מ.נ.

האם נכונה היא פרשנות רשמת ההוצאה לפועל, כי הוצאות חינוך שהוסדרו בהסכם פשרה בין בני זוג, כוללות גם צהרון?

ההליך:

1. המערער הגיש לבית המשפט ערעור על החלטת כב' הרשמת ורד רביב מלשכת ההוצאה לפועל בנתניה בה נקבע, כי הוא מחוייב בתשלום מחצית הוצאות קייטנה והצהרון בו שוהה בתם הקטינה של הצדדים שנמצאת במשמורת המשיבה. ההחלטה ניתנה ביום 11/7/2017 במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו: 505983-05-17 (להלן : "ההחלטה").
2. לאחר הגשת הערעור ראיתי לנכון לבקש מהמערער הבהרה ביחס לשאלה האם הערעור מכוון כנגד חיובו בקייטנה ובצהרון והם מוסכם עליו להכריע בערעור ללא צורך בקיום דיון. המערער הודיע בתגובה, כי הוא מסכים להכרעה בערעור ללא צורך בקיום ישיבה פורנטלית ועל יסוד הכתובים ולגופו של ערעור ציין, כי הוא מכוון אך ורק כנגד חיובו במחצית הוצאות הצהרון – הוצאות שלא נכללו בהסכם הפשרה בין הצדדים בעניין המזונות של הקטינה.
3. המשיבה מסרה תגובה מטעמה בה התנגדה לערעור וביקשה מבית המשפט שלא להתערב בהחלטה. היא הסכימה כי יש לחייב המערער רק במחצית עלויות קייטנה אחת ולעניין הצהרון הסתמכה על האמור בהחלטה. המשיבה לא התייחסה לצורך בקיום דיון אך ניכר מתגובתה כי לא הייתה התנגדות להצעה זו של בית המשפט.
4. בשים לב למחלוקת המצומצמת שבפניי ולאחר שהונחו בפניי עמדות הצדדים והואיל ומדובר במחלוקת משפטית בעיקרה, אני רואה לנכון להכריע בשאלת המחלוקת על יסוד הכתובים.

הסכם הפשרה:

5. החיוב במזונות הקטינה נקבע בין הצדדים בהסכמה במסגרת הסכם פשרה (להלן : "ההסכם") שערכה עבור הצדדים יחידת הסיוע שליד בית המשפט ביום 8/9/14. הבעייתיות נשוא המחלוקת נעוצה בעובדה שהסכם הפשרה לא כלל את המילה צהרון שכן זו הייתה לשונו:

        "האב מתחייב להעביר לידי האם עבור מזונות הקטינה סך של 2,250 ₪ לחודש. סכום המזונות כולל את חלקה של הקטינה בדמי המדור והוצאותיו. בנוסף, האב ישתתף עם האב בחלקים שווים בהוצאות שלהלן:

          שכר לימוד והוצאות חינוך, אבחונים פסיכולוגיים ודידקטיים, טיפולים פסיכולוגיים, שיעורי עזר בהמלצת המחנך ו/או מורה המקצוע, טיולים בבית הספר, חוג אחד קייטנה (עלות חוג אחד תוגבל עד 200 ₪), הוצאות בריאות שאינן כלולות בסל הבריאות, טיפולי שיניים אורתודנטיים, ארגון מסיבת בת מצווה, רכישת מחשב ככל שתהיה דרישה מבי"ס וכל אחד מההורים יוכל להביא מחשב משלו במידה והוא תקין...."

6. הסכם הפשרה אושר כמות שהוא על ידי בית המשפט ואושרר במסגרת אישור הסכם רכושי בין הצדדים בשלב מאוחר יותר.

טענות הצדדים:

7. טוען המערער, כי לא זו בלבד שלשון ההסכם ברורה ואינה כוללת את המילה צהרון, אלא שגם פסיקת בית המשפט מלמדת כי צהרון אינה יכולה להיכלל תחת "הוצאות החינוך" שבהסכם הפשרה ומפנה בהקשר זה לע"מ 1018/99 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 25/5/99) ולפסק דיני בתמ"ש 21631-08-10 ע.ג. נ' י.ש. (23/1/12, פורסם במאגרים). הוא מוסיף, כי הרשמת חרגה מסמכותה במתן ההחלטה עת ניתנה ללא שמיעת ראיות וללא שהיא מוסמכת להוסיף להסכמות הצדדים שאושרו על ידי בית המשפט פרשנות החורגת מלשונן.

8. טוענת המשיבה, כי צהרון יכול להיחשב חלק מהוצאות חינוך ומפנה לפסיקה בתמ"ש (ת"א) 335431-06-11 ר.ג. נ' נ.ח. (31/10/13, פורסם בנבו), אלא שיש לציין כי אף בגדר אותה פסיקה הוגדר הצהרון כחלק מדמי הטיפול (ולא כחלק מחינוך).

דיון והכרעה: