א' נ' מדינת ישראל

1. ערר וערר שכנגד על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' קובו) במ"ת 55233-10-17 מיום 21.1.2018, בגדרה הוחלט להורות על מעצרו של העורר בבש"פ 668/18 והמשיב בבש"פ 673/18 (להלן: מ') בפיקוח אלקטרוני, בפיקוח אנושי, ובתנאים מגבילים נוספים.

2. נגד מ' הוגש כתב אישום בעבירת חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)); נשיאת נשק שלא כדין (סעיף 144(4) לחוק); וירי באזור מגורים (סעיף 340ט לחוק). על-פי המתואר בכתב האישום, בין מ' לבין אחיו (להלן: ע') התגלע סכסוך, שבמסגרתו נהג ע' לגדף את מ' ורעייתו (להלן: ל'). ביום 17.10.2017 סמוך לשעה 6:20, פגשו בני הזוג את ע' מחוץ לביתם, זה פנה אל ל', וטען כלפיה כי היא מקיימת יחסי מין עם גברים זרים. כתוצאה מכך התפתחה במקום תגרה, שבמהלכה דחף ע' את מ'. מ' עזב את המקום בחמת זעם, גמלה בלבו החלטה לפגוע בע', הוא הצטייד באקדח, שם פעמיו אל עבר ביתו של ע', ששהה אותה העת בחצר הבית, וירה לעברו מספר כדורים תוך שהוא קורא לעברו 'אני אהרוג אותך'. למשמע קולות הירי, הגיעו למקום שלושת ילדיו הקטינים של ע', הם הבחינו בו שרוע על הקרקע ומדמם. אחד הקטינים השליך מקל לעבר מ', זה מצִדו כיוון אליו את האקדח, ירה מספר יריות באוויר, ונמלט מן המקום. כתוצאה ממעשיו של מ' נגרמו לע' 8 פצעי ירי, הוא נותח, ואושפז בבית חולים למשך 7 ימים.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על מעצרו של מ' עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה מיום 3.12.2017 נדרש בית המשפט המחוזי לשאלת קיומן של 'ראיות לכאורה', וקבע כדלקמן:

"בכל הנוגע לעובדות אשר מבססות את העבירות המפורטות בכתב האישום בנוגע לכך שהמשיב [מ' – נ' ס'] ירה במתלונן ופגע בו, קיימת תשתית של ראיות לכאורה בעוצמה מספקת, לצד חולשה ראייתית קלה.

בכל הנוגע לאמור בסיפא של סעיף 6 לכתב האישום, לפיו ג.ג [אחד מבניו של מ' – נ' ס'] השליך מקל אל עבר המשיב, ובתגובה כיוון המשיב אקדח לכיוונו של ג.ג, קיימת חולשה ראייתית משמעותית [...].

בכל הנוגע לאמור בסעיף 7 לכתב האישום, לפיו המשיב ירה מספר יריות באוויר, קיימת חולשה ראייתית מסוימת" (פסקה 22 להחלטה).

4. לצד זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת עילת מעצר, והורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של מ', תוך התייחסות לאפשרות להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בתסקיר מיום 13.12.2017 צוין שמ', יליד שנת 1977, נשוי ואב לששה, מתאר סכסוך מתמשך בינו לבין ע', ודינמיקה סבוכה בין ע' לבין יתר בני המשפחה. שירות המבחן התרשם כי חרף עברו הפלילי של מ' (5 הרשעות ורישום ללא הרשעה), הוא "אינו מאופיין בקווים אלימים קבועים או בקושי קבוע בשליטה בכעס", וכי "המיוחס לו כיום, חריג וקיצוני". לצד זאת העריך שירות המבחן, כי קיים סיכון בינוני להישנות עבירות אלימות מצדו של מ', וכי חומרת מעשיו הצפויה, אם וכאשר ינהג באלימות, אף היא בדרגה בינונית. אשר לאפשרות לשחרר את מ' ל'מעצר בית' בפיקוח בני משפחתו, בחן שירות המבחן מספר מפקחים פוטנציאליים (אמו של מ', בנו, ודודו (להלן: שחדה)), התרשם כי אלה "יתקשו להוות גורמים ממתנים ומציבי גבול עבור מ', וספק אם ידווחו במקרה שיפר תנאים". לפיכך, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של מ' ל'מעצר בית' בפיקוחם, ואף נמנע מלהמליץ על מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

5. בדיון ביום 24.12.2017, לבקשת ב"כ של מ', הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים, שבו יבחנו מפקחים נוספים, ותיבחן בשנית האפשרות שהדוד, שחדה, ישמש כמפקח. ביום 1.1.2018 הוגש התסקיר המשלים, במסגרתו נבחנה חלופה בבית אחותו של מ' בXXX, תחת פיקוחה שלה, של בעלה, ושל שחדה כ'מפקח מגבה'. שירות המבחן התרשם "מגישה רצינית ומהתאמת האחות ובעלה לשמש כמפקחים בביתם בXXX", נפגש פעם נוספת עם שחדה, התרשם כי "הגמיש עמדותיו ביחס למ'" ומצא אותו מתאים לשמש כמפקח נוסף, מסייע, ומגבה לשני האחרים. בהתחשב במכלול, ובפרט לנוכח העובדה שמדובר בסכסוך פנים משפחתי, המליץ שירות המבחן להסתייע – "לפחות בשלב הראשון שלאחר היציאה מבית המעצר" – בפיקוח אלקטרוני, שישמש מרכיב חיצוני, נוסף על הפיקוח האנושי של בני המשפחה. המפקחים המוצעים נחקרו בבית המשפט המחוזי ביום 7.1.2018, והיחידה לפיקוח אלקטרוני נתבקשה להגיש את חוות דעתה בנוגע לחלופה המוצעת.

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

6. ביום 21.1.2018 נתן בית המשפט המחוזי החלטה, היא מושא העררים שלפנַי. בראשית דבריו, שב בית המשפט המחוזי וחזר על החלטתו מיום 3.12.2017 בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה (בסייגים כאמור לעיל). לאחר מכן, קבע בית המשפט המחוזי כי "קיימת עילת מעצר ברף גבוה", שכן העבירות המיוחסות לכאורה למ' מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). כמו כן, הנסיבות שבהן בוצעו לכאורה העבירות, והעובדה שטרם נמצא האקדח ששימש לירי, מצביעות גם כן על מסוכנות משמעותית. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי מדובר במסוכנות קונקרטית כלפי ע', על רקע הסכסוך המתמשך בין השניים.