ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
|
13874-05-09
03/07/2017
|
בפני השופט:
צבי ויצמן
|
| - נגד - |
התובע:
נ. א.
עו"ד י. זאגא
|
הנתבעת:
מדינת ישראל משרד הבריאות
עו"ד אבי בנבנישתי
|
| החלטה |
האם התיישנה תביעת הרשלנות הרפואית אותה הגיש התובע כנגד הנתבעת ?
רקע עובדתי ופירוט ההליכים הדיוניים עד כה
נקדים ונאמר, בין הצדדים קיימות מחלוקות משמעותיות אף באשר לפן העובדתי ולסיפור הדברים, לפיכך, על מנת שירוץ הקורא במסכת העובדות שִילבנו לתוכה אף את הטענות העובדתיות של הצדדים שאינן מוסכמות תוך ציון הטוען להן.
- התובע, כבן 65 כיום, הגיש ביום 25.5.09 תביעת רשלנות רפואית כנגד הנתבעת, מדינת ישראל, כמעסיקת הצוות הרפואי בבית החולים "שער מנשה" (להלן- בית החולים או שער מנשה), לטענת התובע הוא אושפז בשער מנשה וטופל במשך שנים רבות באבחנה שגויה לפיה הוא סובל מסכיזופרניה שעה שלמעשה הוא סבל וסובל מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD).
התובע אושפז לראשונה בשער מנשה ביום 22.7.86, בהיותו כבן 34 (להלן – האשפוז הראשון), ופעם נוספת ביום 21.1.94 (להלן – האשפוז השני) בשני האשפוזים הוא אובחן כסובל מסכיזופרניה, אבחנה שבדיעבד, כך לטענתו, נמצאה כשגויה.
התובענה הוגשה, אפוא, כ- 15 שנה לאחר אשפוזו השני של התובע וכ – 21 שנה לאחר אשפוזו הראשון היינו זמן רב אחר שחלפה, לכאורה, תקופת ההתיישנות העומדת על שבע שנים. אלא שטוען התובע כי המוסדות הרפואיים בהם טופל לא שיתפו אותו "באבחנות לגבי מצבו" (ר' סע' 2 לכתב התשובה) וכי "לא היה מודע לאבחנה החדשה (=אבחנתו כסובל מocd - צ.ו), כפי שלא היה מודע לקודמתה (אבחנתו כלוקה בסכיזופרניה – צ.ו)" (סע' 3 לכתב התשובה) וממילא יש להתחיל ולמנות את המועד להתיישנות אך ורק אחר שיכול היה לדעת על העובדות המקימות את עילת תביעתו, מועד אותו הוא מבקש לדחות עד ליום 2008 עת קיבל לידיו את מלוא התיעוד הרפואי הרלבנטי.
וביתר פירוט -
- לטענת התובע, בקיץ 1986, במהלך אשפוזו הראשון בשער מנשה, הוא החל לקבל טיפול תרופתי בתרופות אנטיפסיכוטיות חזקות אשר הצריכו מתן תרופות שתמתנה את השפעות הלוואי של התרופות האנטיפסיכוטיות וכך נכנס למעגל קסמים תרופתי שדרדר את מצבו, הוא החל לסבול מאי שליטה על הסוגרים, אקטיזיה זוועתית, מחשבות אובדניות ורעידות ממושכות ובלתי נשלטות באברי גוף שונים, כמו כן הוא טופל בשתי סדרות של נזעי חשמל וכן טיפול קבוצתי המתאים לחולי סכיזופרניה.
גם בעת שחרורו מבית החולים מאשפוזו הראשון, ביום 6.9.88, הייתה האבחנה לגביו - "סכיזופרניה". אבחנה שעל יסודה המשיך להיות מטופל במשך שנים.
- בתאריך 8.9.87, במהלך אשפוזו, פנו נציגי האפה"כ והגישו בשם התובע תביעה לנכות כללית בעקבותיה נקבעה נכותו הזמנית ע"י המל"ל בשיעור של 70% בגין סכיזופרניה ודרגת אי הכושר שלו נקבעה בשיעור של 100%. ביום 1.7.94 נקבעה דרגת נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 70% ואי כושר בשיעור של 75% לצמיתות.
- כאמור, בתחילת 1994 הוחמר שוב מצבו של התובע והוא אושפז בשנית בשער מנשה, ביום 23.1.94, כאשר האבחנה בתיקו הרפואי נותרה – "סכיזופרניה". מתוך שכך הועלה מינון התרופות האנטיפסיכוטיות שניתנו לו דבר שגרם, כך לטענתו, להחמרת מצבו הרפואי והנפשי.
- ביום 11.1.96 בעקבות פניה לפר' יוסי זוהר (להלן- פר' זוהר) החל התובע בקבלת טיפולים רפואיים בבית החולים שיבא בתל השומר (להלן- שיבא), שם אובחן כי הוא סובל מ OCD [1] קשה (סע' 9 לתצהיר התובע), לטענתו אחר שפירט לפני פר' זוהר את פרטי התרופות בהן טופל הבהיר לו פר' זוהר כי זהו הטיפול התרופתי המתאים לו (סע' 10-11 לתצהיר התובע).
- התובע טופל במרפאת חרדה של היחידה הפסיכיאטרית בשיבא מינואר 1996 ועד אפריל 1996 לאחרי כן עד לנובמבר 1996 אושפז במחלקת אשפוז יום של היחידה הפסיכיאטרית בשיבא ולאחרי כן עד לאוקטובר 1999 שב וטופל במרפאת החרדה בשיבא.
במסגרת הטיפול בבית החולים שיבא הוחלף הטיפול התרופתי ניתן לו והוא החל להיות מטופל בתרופת "זיפרקסה" תחת התרופה "לפונקס" בה השתמש עד כה. לטענת התובע, באחד הימים כאשר עיין בעלון המצורף לתרופה הוא גילה כי היא משמשת לטיפול בסכיזופרניה. התובע טוען כי מעולם לא נאמר לו כי הוא סובל ממחלה זו. ובשל החרדה בה נתקף מעצם המחשבה שהוא אכן לוקה במחלה הוא לא העז לשאול את הרופא המטפל האומנם זו היא מחלתו.
- נציין כי החל משנת 1996 ועד 2007 החל התובע לעבוד כפקיד מיון בדואר וזאת במסגרת עבודה המיועדת לבעלי מוגבלויות (ראו תצהירי מנהלי העבודה של התובע מר דן עידן ומר אלי ליאור).
- החל משנת 2000 החל התובע לקבל טיפול פרטי במרפאתו של פר' פנחס דנון, טיפול שעיקרו מפגשים תקופתיים לצרכי שיחה וביקורת (ראו סע' 15 לתצהיר התובע, עדות פר' דנון בעמ' 50 ש' 6-7 לפר').
לטענת התובע, אך ורק בשנת 2003 אזר עוז ושאל את פר' דנון האם הוא לוקה בסכיזופרניה ופר' דנון שלל את הדבר מכל וכל. התובע המשיך ושאל אותו לגבי ההתוויה הרשומה על תרופת הזיפרקסה בה צוין כי היא מיועדת לחולי סכיזופרניה, וזה השיב לו כי לתרופה שימושים נוספים והיא משמשת אף כחיזוק לטיפול נוגד OCD וכי לכן היא ניתנת לו. לטענת התובע באותה שיחה ובתשובה לשאלותיו הבהיר לו פר' דנון כי הטיפול התרופתי שניתן לו בשער מנשה היה שונה וכי בשער מנשה "הגזימו באבחנה" (סע' 23 לתצהיר התובע).
לטענת התובע בשיחה זו עם פר' דנון התעורר אצלו לראשונה החשד שהאבחנה שנעשתה לו בבית החולים שער מנשה הייתה שגויה וכי הטיפול שניתן לו היה רשלני.