א.נ. אורן ניהול בע"מ ואח' נ' סקאל ספורט בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת בהליך העיקרי, לחייב את המשיבה – היא התובעת - בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשת במידה והתביעה נגדה תידחה, בסך שלא יפחת מ-180,000₪ מכוח סעיף 353 א' לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק").

בנוסף, עותרת המבקשת לעיכוב ההליכים נגדה לתקופה של 45 יום ממועד ההכרעה בבקשה הנוכחית או לחילופין, ב-45 יום ממועד הפקדת הערובה על-ידי המשיבה.

טענות הצדדים:

לטענת המבקשת, המשיבה הינה חברה בעירבון מוגבל לגביה קובע סעיף החוק הרלוונטי כי לבית המשפט הסמכות להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, ככל שאלו ייפסקו בסיום ההליך וזאת בכפוף למספר החריגים המפורטים בסעיף.

עוד טוענת המבקשת כי מצבה הכלכלי של המשיבה הינו כזה שלא יהא ביכולתה לפרוע את ההוצאות – ככל שיוטלו עליה – היה ותביעתה שהגישה נגד המבקשת תידחה. בטענתה זו מתבססת המבקשת על הצהרות המשיבה בכתב התביעה ובתגובתה לבקשה למתן פרטים נוספים שהוגשה במסגרת הליך זה וכן על תדפיס רשם החברות ממנו עולה כי מוטל שעבוד מדרגה ראשונה על פיקדונות המשיבה.

באשר לסכום הערובה המבוקש, טוענת המבקשת כי הסכום משקף את ההוצאות הריאליות אותן תצטרך להוציא לצורך ניהול ההליך בהתבסס על מורכבות והיקף התביעה שהוגשה נגדה על ידי המשיבה.

לטענת המשיבה, הגשת הבקשה לחייבה בהפקדת ערובה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ומעידה על חוסר תום לב משווע מצד המבקשת. לטענתה, אין לדון בבקשת המבקשת בטרם הוגש כתב הגנה מטעמה מאחר ובאי הגשתו מחסירה המבקשת מידע רב מביהמ"ש הנדרש לצורך מתן החלטה בבקשה הנוכחית.

עוד טוענת המשיבה כי היא עומדת בחריגים המפורטים בסעיף 353 א' לחוק, היינו כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבעת אם תזכה בדין או, לחילופין, נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בהפקדת ערובה. במסגרת חריג זה מפנה המשיבה לשיקולים שונים ובכלל זה לשאלה האם התביעה הוגשה בתום לב ומה סיכוייה, האם הבקשה להפקדת ערובה נועדה לרפות ידי התובעת וכן האם מצבה הכלכלי הרעוע נגרם על-ידי התנהגות הנתבעת.

דיון והכרעה:

סעיף 353 א' לחוק הדן בשאלת הערובה להוצאות המשפט, קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

אם כן, במקרים בהם התביעה מוגשת על-ידי חברה שאחריות בעל המניות בה מוגבלת, יורה בית המשפט על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת אלא אם מתקיימות שתי חלופות כאמור:

א.החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

ב.בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב בחברה בהפקדת ערובה.

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים), הותוו שלבי בחינת השאלה האם לחייב החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע:

"על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … ".

ביחס לשלב הבדיקה השני ציין בית המשפט כי אין זה ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סוגיית סיכויי ההליך ויש להיזקק לסוגיה זו רק כאשר הסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים מאוד. עוד הדגיש ביהמ"ש כי הנטל להראות מהן אותן נסיבות, בגינן לא מוצדק לחייב את החברה התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, רובץ על כתפי החברה התובעת.

ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (פורסם במאגרים), מנה בית המשפט מספר שיקולים הרלוונטיים לבחינת השאלה האם נסיבות העניין אינו מחייבות את החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע:

"במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע ..."