א.מ. סולטאן בע"מ נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ

החלטה

לפני הובאה בקשה לסעד זמני במסגרת תורנות פגרת הקיץ.

הבקשה עוסקת בדרישה לצו מניעה זמני, שיאסור על המשיבה לבצע שורה של פעולות בקשר עם הסכם להפצת מוצריה, שנחתם ביום 01.01.09 (להלן: "ההסכם").

המבקשת טענה בהליך העיקרי שהגישה ביום 18.08.11, לסעד הצהרתי שייקבע, כי הנה בעלת הזכויות הבלעדיות להפצה, בהתאם להסכם הנ"ל, ביחס לסניף שיווק השקמה בע"מ המכונה "רמי לוי" וכי הנה זכאית לעמלות בגין כל המכירות ביחס אליו. עוד טענה המבקשת בתביעה העיקרית, כי יש לזכותה בסעד לפיו, אין היא אחראית לחובות לקוחות הנמצאים באזור ההפצה שלהן ניתנה מסגרת אשראי באופן חד צדדי.

נוסיף ונציין בהקשר זה, כי ההסכם נשוא ההליכים עומד בפני סיום, לאחר שהמשיבה מסרה בהתאם לאמור בסעיף 15, שבו התראה בדבר סיומו לתום שלושה חודשים.

ב"כ המשיבה טען, כי אין קיום לסעד הזמני אם זה איננו הולם את התובענה העיקרית ואיננו תומך בה. עיקרון זה הינו עיקרון יסוד, שאיננו טעון הסבר מפורט. אם נבחן עיקרון זה ביחס למקרה הקונקרטי שבפנינו, ניווכח, כי אכן קיימת בעיה של התאמה בין הסעד העיקרי לבין הסעד הזמני.

כך לדוגמא, הסעד שסומן כ- ב' בצו הארעי, למתן צו מניעה האוסר הפצה ללקוחות שלא באמצעות המבקשת, חסר התייחסות מקבילה בהמרצת פתיחה, שהיתה אמורה לכלול בקשה לסעד הצהרתי השולל את זכויות ההפצה של המשיבה באותו איזור הפצה ללקוחות קונקרטיים.

מכאן, כי הסעד שסומן באות ב', חסר זיקה לסעד העיקרי ויש לדחותו על הסף.

אשר לסעד שסומן באות ד', בעניין הותרתו של הסדר אליו הגיעו הצדדים בעל פה, בתוקף מיום 04/08/11. מדובר בטענה, שאיננה מניחה את הדעת מבחינת קיומה הלכאורי, לאור טיב היחסים שבין הצדדים נוסח ההסכם ותנאיו. מתוך ניסוח הסעד, ברור שבאמצעותו מבקשת התובעת לחרוג מההסדר שהיה קיים בין הצדדים במסגרת צו ארעי (כשהסדר זה איננו מקובל על המשיבה) ולכן, אין מקום ליתן את הצו הזמני המבוקש בגינו.

הסעד הזמני העותר לאסור על המשיבה למכור את מוצרי החלב לרמי לוי (סומן באות א'), איננו עונה אף הוא לדרישות לצורך צו מסוג זה. ראשית, לפי חומר הראיות, מדובר במצב דברים המתנהל מזה כמה חודשים באמצעות המשיבה, כך שקיים שיהוי מבחינת הגשתו. מה גם, שאין כל ראיה מניחה את הדעת ביחס לזכאותה של המבקשת לכלול את "רמי לוי" במסגרת ההפצה לפי ההסכם. לפיכך, הסעד הארעי בעניין זה איננו יכול להתקבל, לאחר שלא התקיים התנאי של הוכחת הזכות ולו הלכאורית.

אשר לסעדים הזמניים, שסומנו באותיות ה' ו- ו', אלה עוסקים בצווי מניעה האוסרים על המשיבה נקיטת צעדים חד צדדיים בנושא מימוש הערבויות או הבטוחות או ביצוע קיזוזים וניכויי עמלות.

סעדים אלה אם יינתנו, יפגעו במשיבה פגיעה אנושה, שכן בכך יחובלו כל מנגנוני הביטחון ההסכמיים שלה, בזמן שהוכח שקיימים למבקשת יתרות חוב שלא שולמו.

בהיבט זה של הדברים, לא עונה הצו המבוקש הן להוכחת קיומה של הזכות הלכאורית והן לקיומו של מאזן נוחות לטובתה.

נותר על הפרק, הסעד שסומן באות ב', שעניינו במתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה הפצה של מוצרי חלב, שלא באמצעות המבקשת. סעד זה שהתבקש, איננו מפרט את רשימת הלקוחות, שביחס אליהם התבקש הסעד ואת מידת ההתאמה בין רשימה זו לבין המערכת ההסכמית שבין הצדדים.

מתן צו כזה, ללא פרטים, לא ניתן יהיה ממילא לאכיפה וקיומו ייצור כאוס במערכת יחסים, שממילא עומדת בפני ריסוק.

סיכומו של דבר אציין, כי במכלול השיקולים הנוגעים להמשך תוקפו של הצו הארעי, כללתי את:

העובדה ולפיה, עומד הסכם ההפצה בפני סיום קרוב.

בין הצדדים נטושה מחלוקת כספית חריפה.

יחסי האמון שביניהם נפגעו אנושות.

קיימת בקשה לפיצול סעדים.