אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> א. מ. מ. דקור בע"מ(אחר/נוסף) נ' ש. שניידר השקעות בע"מ ואח'

א. מ. מ. דקור בע"מ(אחר/נוסף) נ' ש. שניידר השקעות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 01/01/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום טבריה
1781-11-08
28/12/2011
בפני השופט:
אילונה אריאלי

- נגד -
התובע:
א. מ. מ. דקור בע"מ ( טיק דקור בע"מ ) ע"י ב"כ עו"ד אדהם ספדי
הנתבע:
1. ש. שניידר השקעות בע"מ
2. אמ.די.טי. יהלומי תעשיה (1990) בע"מ

פסק-דין

פסק דין

מבוא

זוהי תביעה להשבת כספים ולפיצוי התובעת על נזקים שלטענתה גרמו לה הנתבעות עקב הפרת הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים.

מדובר בהסכם שנחתם בשנת 2003 ולפיו שכרה התובעת מן הנתבעות חנות בעפולה לשם ניהול חנות רהיטים (להלן "הסכם השכירות").

הליך קודם וקיומו של מעשה בית דין

טענות הצדדים בכל הנוגע להסכם השכירות, לתנאיו, להפרתו על ידי הנתבעות ולביטולו על ידי התובעת, כבר נדונו והוכרעו בתביעה קודמת אשר הוגשה על ידי הנתבעת מס' 1 נגד התובעת בבית משפט השלום בעפולה. מדובר בפסק דין אשר ניתן ביום 16.4.2008 על ידי כב' השופטת ג'אדה בסול בת"א 1998/05, ש.שניידר השקעות בע"מ נ' טיק דקור בע"מ (א.מ.מ דקור בע"מ) (להלן "פסק הדין הקודם").

פסק הדין הקודם מהווה מעשה בית דין בכל הנוגע לפלוגתאות שנדונו והוכרעו בו, כפי שיפורט להלן. התביעה נשוא פסק הדין הקודם אמנם הוגשה כתביעה שטרית, במסגרתה ביקשה הנתבעת לבצע שלושה שיקים שמסרה לה התובעת עבור דמי השכירות, אולם הדיון באותה תביעה ובפסק הדין הקודם עסק בעסקת היסוד שעל בסיסה ניתנו אותם שיקים, משמע – בהסכם השכירות, בהפרתו על ידי הנתבעת ובביטולו על ידי התובעת (ראה בעניין זה עמ' 7 שורה 21 לפסק הדין הקודם).

משום חשיבותו של פסק הדין הקודם כבסיס לתביעה דנן ומשום היותו בבחינת מעשה בית דין ביחס לחלק נכבד מטענות הצדדים בענייננו, יפורטו להלן הקביעות העובדתיות והמסקנות העיקריות אשר נקבעו בו:

הצדדים, כאמור, התקשרו בהסכם השכירות בשנת 2003, כאשר נקבע בהסכם כי מטרת השכירות הינה ניהול חנות רהיטים.

הוסכם כי התובעת תשלם דמי שכירות, כולל תשלום עבור שיפוצים שהנתבעת התחייבה לבצע במושכר, בסך של 25,488 דולר כולל מע"מ לשנה, על פי שער מוסכם של 4.45 ₪ לדולר. עוד הוסכם כי עד ליום 31.8.2003 לא ישולמו דמי שכירות. הוסכם שדמי השכירות השנתיים ישולמו בארבעה תשלומים. במעמד חתימת ההסכם שילמה התובעת לנתבעת את התשלום הראשון בסך של 28,355 ₪ במזומן ומסרה לידיה 3 שיקים דחויים בסכום זהה עבור יתרת דמי השכירות השנתיים – אלו השיקים שהוגשו לביצוע על ידי הנתבעת ועמדו ביסוד התביעה נשוא פסק הדין הקודם.

בנוסף, הפקידה התובעת בידי הנתבעת ערבות בנקאית בסך של 45,000 ₪, אשר בהמשך מומשה ונפרעה על ידי הנתבעת.

בסעיף 11 להסכם השכירות הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

"היתרים ורישיונות

11.1 מוסכם בין הצדדים כי השגת היתרים ורישיונות לצורך ניהול עסקו של השוכר במושכר הינם עניינו של השוכר ואי השגתם במידה וידרשו, לא תשחרר או תפטור את השוכר מן ההתחייבויות אותן נטל על עצמו בהסכם זה. זאת למעט מקרה בו העירייה תסרב ליתן רישיון בצורה מוחלטת ומסיבות שאינן תלויות בשוכר ושהוא אינו יכול לתקן".

במועד חתימת הסכם השכירות היתה הנתבעת מודעת לעובדה כי קיימת בעייתיות בהוצאת היתר לשימוש חורג וקבלת רישיון עסק לניהול חנות רהיטים במושכר. יעוד המבנה המושכר היה לצרכי תעשייה בלבד ומשכך, לצורך שימוש במושכר לצרכי מסחר (לרבות הפעלת חנות רהיטים), נדרשה קבלת היתר לשימוש חורג מהועדה המקומית לתכנון ובנייה. כל עוד לא ניתן היתר לשימוש חורג למבנה, לא ניתן היה לקבל רישיון עסק להפעלת חנות הרהיטים במושכר.

עוד נקבע בפסק הדין הקודם כי התובעת אמנם לא פנתה לעירייה בבקשה לקבלת רישיון עסק, אך העובדה שלא היה היתר לשימוש חורג, כפי הדבר עלה ממכתב הלשכה המשפטית בעיריית עפולה מיום 29.12.2003 לב"כ התובעת, "סתמה את הגולל והתייתר הצורך בהגשת בקשה" והיה בה "כדי להניא את הנתבעת (התובעת כאן, א.א.) מהגשת הבקשה.

יתר על כן, בפסק הדין הקודם התקבלה טענת התובעת כי לאחר פתיחת החנות הגיעו פקחי עיריית עפולה ומסרו לתובעת כי יש לפנות לעירייה לשם הסדרת הרישיון להפעלת המקום, בטרם יינקטו נגדה הליכים. מנהל התובעת פנה לעירייה ושם נמסר לו כי לא יקבל רישיון עסק וכי בעבר כבר נוהלו במושכר חנויות אשר נסגרו מאותה סיבה. בנסיבות אלה, התייתר הצורך בהגשת בקשה לרישיון עסק ולתשלום האגרה.

בחודש בפרואר 2004 הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול הסכם השכירות בעילה כי לא ניתן לה רישיון עסק על ידי העירייה.

התובעת החזיקה במושכר במשך חצי שנה עד לביטול ההסכם ופינוי המושכר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ