א.מ. ישראלי שיווק ופרסום בע"מ נ' מאיר

החלטה

בפניי בקשה לחיוב המשיבה בתשלום ערובה להוצאות.

ההסדר הרלוונטי לענייננו הוא ההסדר הספציפי בעניין תובע שהוא תאגיד, המותווה בסעיף 353א לחוק החברות הקובע כי :

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה..., אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם זכה בדין,... אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה... או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בפסק הדין שניתן ברע"א 10367/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 11.2.2009) סקר כב' השופט מלצר את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבוחנו אם לחייב תאגיד בערובה להוצאות כדלקמן:

"...על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט, כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו... זהו שלב הבדיקה השני... אם למשל סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה... משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".

הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה הואיל והמידע הרלבנטי באשר למצבה הכלכלי מצוי בראש ובראשונה בידה (בש"א (מחוזי חי') 6191/04 POLSKA ZEGLUGA MORSKA נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ (לא פורסם, 17.1.2006). בענייננו, לא הוכיחה המשיבה כי יש ביכולתה לפרוע את הוצאות המבקשת אם תזכה בדין. להפך, קיימות בנמצא אינדיקציות המושכות לקביעה אחרת וזאת בשים לב לטענת המבקשת שלא נסתרה לפיה לא שולם החוב הכספי נשוא השטרות שהוגשו לביצוע ואשר ההתנגדות בעניינם נדחתה.

לא אוכל לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה גבוהים במידה המצדיקה מתן פטור מהפקדת ערובה. (לעומת זאת אוכל לומר כבר עתה כי סכום התביעה מופרז...). אמנם הוראות ההסכם בכתב לענין הבלעדיות מחזקות דווקא את טענות המשיבה ואולם על המשיבה לצלוח, בין היתר, את משוכת הנזק וכימותו, כמו גם את משוכת הלכת טבעול. המשיבה גם לא הצביע על שיקולים או נימוקים אחרים המצדיקים אי חיובה של המשיבה שאינה יחיד אלא תאגיד בערובה כספית להבטחת הוצאות המבקשת.

לפיכך, לא נותר לי אלא לקבוע את גובה הערובה. בבחינת גובה ההפקדה, על בית המשפט לשקול מחד את סיכויי הצלחת התביעה ואת חשיבותה של זכות הגישה לערכאות (וראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997), וכן את זכותה הקניינית של המבקשת להיפרע מן המשיבה בגין הוצאותיה. במסגרת זו יש לשקול גם את סכום התביעה, את משך ההליכים עד כה והצפי להתמשכותם בעתיד, את היקף העבודה שהושקעה בתיק ושהמבקשת עוד תדרש להשקיע.

לאחר בחינת שיקולים אלו, הנני מחייבת את המשיבה בהפקדת סך של 4,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המבקשת וזאת עד ליום 21.2.2010 שעה 10:00 שאם לא כן תדחה התובענה כנגדה.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים בדחיפות בפקס ידני או במייל.

ניתנה היום, א' אדר תש"ע, 15 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.