פסק דין
בפני תביעה לאישור עיקול זמני, בהתאם לתקנה 378(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.
העיקול הזמני נשוא ענייננו, הוטל במסגרת ת"א 39003-09-12 (להלן: "ההליך העיקרי") שהגישה התובעת כנגד חשמל חנוך בע"מ ומר חנוך הופמן (שניהם יחד יקראו להלן: "חנוך"), על כספים ו/או נכסים של חנוך, אשר בידי הנתבעים.
התובעת מסרה את צו העיקול לנתבעים ביום 22.10.12.
הנתבעים לא הגישו בתיק העיקרי תשובה לעיקול.
התובעים מבקשים כעת לאשר את העיקול הזמני שהוטל בהליך העיקרי.
הנתבעים טוענים, כי עם קבלת צו העיקול, שלחו הודעה לתיק ההוצל"פ, כי אינם מחזיקים בכל כספים של חנוך. לטענתם, הנתבע 2 שימש כרואה החשבון של חנוך, ובמסגרת סכסוך בין הצדדים הגיעו הצדדים להסדר ביום 02.09.12 ומסרו לחנוך שיקים מעותדים. לטענתם, משיצאו השיקים מידי הנתבעים וחנוך אוחזים בהם – אין הנתבעים יכולים לבטלם, והנתבע 2 בהיותו רואה-חשבון אינו יכול לבטל שיק שמסר.
דיון והכרעה
על פי תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בית המשפט או הרשם, "רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק ...". כלומר, מטרת צו העיקול הנה לתפוס את נכסי החייב לשם הבטחת פירעון חוב פסוק.
תקנה 378 לתקנות, מאפשרת למבקש צו עיקול להגיש תובענה לבית המשפט, מקום בו המחזיק אינו מודה שנכסי משיב מצויים בידו, או אינו משיב להודעה על הטלת העיקול שבידי המחזיק בתוך המועד שנקבע בדין.
מחזיק, המקבל הודעה על מתן צו עיקול שכזה על-פי תקנה 376 לתקנות, מחויב להשיב לבית המשפט, במועד שנקבע, אם נכסי החייב מצויים בידו, אם לאו. במקרה שהמחזיק אינו משיב - או משיב שאין בידיו נכסים או זכויות של החייב, פתוחות בפני התובע שתי אפשרויות; האחת – לזנוח את בקשתו לעיקול אצל המחזיק, והשנייה – הגשת תביעה המהווה בקשה לאישור העיקול (תקנה 378). כך עשתה התובעת שבפני.
בבקשה לאישור עיקול מוטל על התובע לשכנע, כי עמדו בידי המחזיק, במועד הקובע - מועד תחילתו של צו העיקול, נכסים או זכויות של החייב (ע"א 287/04 דלק בלסקי שותפות לשיווק דלקים ושמנים נ' נאדר ריאן ואח'). משמעות הדבר הינה כי על התובע-המעקל, מוטל הנטל להוכיח את זכותו הנטענת של החייב שבידי המחזיק.
נטל הוכחה זה עלול להיות קשה להרמה, שהרי בידי המעקל מצויים, מטבע הדברים, נתונים מעטים על יחסי החייב והמחזיק, ועל כן בתי המשפט מסתפקים בשלב הגשת הבקשה לאישור עיקול בטענות כלליות המצביעות על החשד. עם זאת, לאחר מכן רשאי התובע לקבל מסמכים ופרטים מידי הנתבע והחייב, ובעקבותיהם לפרט את עילתו נגד המחזיק, על מנת להשלים עמידה בנטל המוטל.
ראה: ע"א 287/04 דלק בלסקי שותפות לשיווק דלקים ושמנים נגד נאדר ריאן ואח'.
המסגרת הנורמטיבית בתובענה לאישור עיקול, פורטה בפסק הדין בענין חברת "דלק בלסקי" (כבוד השופט סוקול):
"תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), מורה כי בית המשפט או הרשם "רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק [...]". המחזיק הינו צד שלישי, זר להליך שבין התובע (מבקש העיקול) לחייב, אשר מחזיק בידיו נכסים של החייב (ועל כן קרוי "המחזיק"). נכסים של החייב המוחזקים אצל המחזיק כוללים גם זכויות שיש לחַייב כלפי המחזיק, לרבות הזכות לקבלת כספים מהמחזיק (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית, עמ' 582; רע"א 2158/92 קליאוט נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מו(3) 804, 808). מטרתו של צו העיקול הינו שִֹימַת יד על נכסי הנתבע-החייב, על מנת להבטיח את פירעון החוב אם יזכה התובע בתביעתו.
12.משניתן צו העיקול נמסרת למחזיק הודעה על-פי תקנה 376 לתקנות, ולפיה על המחזיק להשיב לבית המשפט, במועד שנקבע, אם נכסי החייב מצויים בידו ואם בכוונתו להגיש בקשה לביטול העיקול.
13. לא השיב המחזיק על ההודעה שנמסרה לו, או שהשיב כי אינו מחזיק בנכסי החייב או בזכויותיו, פתוחות בפני התובע שתי אפשרויות; האחת – התובע יכול לזנוח את העיקול אצל המחזיק, והשנייה – הגשת בקשה לאישור העיקול (תקנה 378).
בקשה לאישור עיקול פותחת חזית בין התובע לבין המחזיק. על-פי תקנה 378(ב), רואים את הבקשה לאישור עיקול כתביעה נגד המחזיק (אף שהתביעה אינה צריכה לעמוד בהוראות תקנה 9 לתקנות). הנתבע משיב לבקשה על-ידי הגשת כתב הגנה (ראה ע"א 2158/92 הנ"ל)... בבקשה לאישור עיקול מוטל על התובע לשכנע כי בידי המחזיק עמדו, במועד תחילתו של צו העיקול, נכסים או זכויות של החייב...".
ראה: ע"א 287/04 דלק בלסקי שותפות לשיווק דלקים ושמנים נגד נאדר ריאן ואח'.