החלטה
בפני בקשתו של המבקש שנוסחה כ"בקשה להתיר למבקש להתגונן ללא הפקדת הסך של 50,000 ₪" או לחילופין "להורות על הפקדת סך שאינו עולה על 5,000 ₪" והכל בקשר להחלטתי בפרוטוקול הדיון מיום 17/4/2011, במסגרתה הוריתי כי אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה שהגישה כנגדו המשיבה, בסדר דין מקוצר, וזאת בתנאי שיפקיד את הסך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, וזאת לאור העובדה שהגנתו נמצאת בתחום האפור שבין הגנה שסיכוייה קלושים להגנת בדים.
לא ברור מן הבקשה מהי המסגרת הדיונית בה היא מוגשת, אך, ככל הנראה, המדובר בבקשה ל"עיון חוזר" בהחלטתי מיום 17/4/2001.
ככלל, אין בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 הליך של "בקשה לעיון חוזר" וההלכה בעניין זה היא כי:
"אכן, לעיתים רשאי בית המשפט לעיין מחדש בהחלטה שניתנה על ידו ולשנותה מחמת שנפלה בה טעות, אף בלא שחל שינוי בנסיבות, אלא שהשימוש בסמכות זו ייעשה אך במקרים נדירים (ראו, ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508; ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (טרם פורסם), פסקה 10).
(מתוך רע"א 9728/04 מיכאל עצמון ואח' ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח', פ"ד נט(3), 760).
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה בתשובה ובטענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני ביום 12/6/2011, לא מצאתי כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו, והראה כי המדובר באחד מאותם "מקרים נדירים", שבהם עלי לשנות את החלטתי, שניתנה לאחר דיון מפורט בטענות הצדדים, ושמיעת סיכומיהם.
ראשית, הבקשה לא נתמכה בתצהיר והמבקש לא צירף אליה ולו בדל ראייה להוכחת טענותיו כי ההחלטה חוסמת, דה-פקטו, את דרכו להתגונן בפני התביעה.
רוצה לומר, המבקש לא הוכיח, ולו באופן ראשוני, את טענתו בדבר חסרון כיס ולא פרש תמונה מלאה ושלמה, מן הבחינה העובדתית, של הכנסות התא המשפחתי (כולל הכנסות כל המתגוררים עימו באותה דירה, הוצאות, תלושי שכר וכדו'). המבקש הסתפק, שוב, באמירות כלליות וסתמיות.
שנית, המבקש לא התמודד, חזיתית, עם העובדה הפשוטה שתצהיר הבקשה למתן רשות להתגונן היה תצהיר על דרך של "הפנייה" למסמך אחר, וכי תצהיר כזה הוא פסול בהליך מעין זה ולפיכך מתן הרשות נעשה לפנים משורת הדין, על סמך חקירתו הקצרה ביותר בפני.
ההלכה היא, כידוע, כי: "המצהיר חייב בתצהירו להביא את כל אותן עובדות שהוא מבקש להוכיחן; אין לערוך תצהיר על ידי אזכור והפניה אל מסמך אחר, כגון 'כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות' תצהיר כזה הוא פסול ולא יתקבל" (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2) 172).
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
לפנים משורת הדין, אני מתיר למבקש להפקיד את הערובה הנדרשת בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.
אם במועד ההפקדה עדיין יעמוד בתוקפו צו העיקול שקיבל המבקש לידיו על זכויות המשיבה, רשאי המבקש להפחית את הסכום הרשום בצו העיקול מן הערובה שהוא נדרש להפקיד בתיק זה, ולהותירו בידיו, ובתנאי שיצרף תצהיר ובו הוא מצהיר במפורש כי סכום הכסף הנ"ל נמצא ברשותו והוא מעכבו רק מחמת צו העיקול, וכי יפקידו מיד עם הסרת העיקול.
בפרק זמן זה על המשיבה לפעול לביטולו של צו העיקול.
המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשתו ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.
ניתנה היום, י"ג סיון תשע"א, 15 יוני 2011, בהעדר הצדדים.