א.ב.י.ש. מחסני מזון בע"מ נ' ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ

החלטה

1. החלטה זו עניינה בטענת הנתבעת בכתב ההגנה כי יש למחוק התביעה מחמת חוסר סמכות מקומית או לחילופין להעבירה לבית המשפט השלום בתל אביב, לו מוקנית הסמכות על פי תניית שיפוט בחוזה בין הצדדים.

2. ביום 11.8.13 הגישה התובעת תביעה כספית כנגד הנתבעת בסכום של 117,659 ₪.

3. במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כדלקמן: בשנת 2006 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם למתן שירותי אבטחה, סיור ומוקד בבית עסק של התובעת בשלומי (להלן: "ההסכם"). ביום 9.1.13 אירע בבית העסק של התובעת אירוע פריצה (להלן: "אירוע הפריצה") במהלכו נטלו הפורצים, בין היתר, את הכספת על תכולתה, מזומנים והמחאות וכן סחורה, וגרמו נזק רב למבנה בית העסק. מערכת האזעקה של התובעת הייתה תקינה, וידוע לתובעת כי התקבלה אצל הנתבעת "קריאה" על אירוע הפריצה, אולם הנתבעת התעלמה מהקריאה, ולא טרחה לשלוח סייר למקום. הנתבעת אף לא יידעה טלפונית את התובעת ו/או מי מטעמה על קבלת הקריאה במוקד.

התובעת טענה כי התנהלות הנתבעת, אשר הינה בגדר "שומר בשכר", עולה כדי רשלנות חמורה והפרה בוטה של ההתחייבויות הבסיסיות של הנתבעת בהסכם. התנהלות זו גרמה לתובעת נזקים כספיים, טרחה ועוגמת נפש. התובעת קיבלה פיצוי חלקי בלבד מחברת הביטוח. התביעה הוגשה בגין נזקי התובעת אשר לא פוצו ע"י חברת הביטוח.

4. הנתבעת הגישה כתב הגנה במסגרתו הכחשה טענות התובעת בדבר התרשלותה ובדבר הנזקים הנטענים. הנתבעת טענה כי היא אינה חברת שמירה וכי נתנה לתובעת שירותי מוקד בהתאם לדרישתה. הנזקים הנטענים היו נגרמים בכל מקרה, מאחר ושרותי מוקד אינם אמורים למנוע פריצה. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי דין התביעה להימחק על הסף מחוסר סמכות מקומית, וזאת לאור האמור בסעיף ט"ז להסכם, המקנה סמכות ייחודית לבתי המשפט בתל אביב יפו. לחילופין הנתבעת ביקשה להעביר את הדיון לבית משפט השלום בתל אביב יפו.

5. בהחלטתי מיום 12.1.14 קבעתי כי התובעת תשיב לטענת הנתבעת לעניין הסמכות המקומית.

6. התובעת, בתגובתה לטענת הנתבעת בדבר היעדר סמכות מקומית, טענה כדלקמן:

7. מכתבי הטענות עולות העובדות הבאות המקנות סמכות מקומית לבית משפט השלום בחיפה:

א. התובעת הינה בעלת עסק שמקום מושבו בצפון הארץ (שלומי – במחוז חיפה).

ב.לנתבעת, המנהלת את עסקיה בכל רחבי הארץ, סניפים שונים בישראל, ולרבות סניף מרכזי בעיר חיפה, שהוא הסניף שהתקשר עם התובעת והוא הסניף שסיפק את השירות הרלבנטי לתובעת, במועדים הרלבנטיים.

ג. הנתבעת סיפקה לתובעת שירותי מוקד לעסקה של התובעת באמצעות סניף חיפה והתובענה עוסקת באירוע פריצה ובמחדל הקשור למקום עסקה של התובעת ולסניף חיפה של הנתבעת שאף טיפל בפניותיה לאחר מכן.

ד. כל הגורמים המעורבים והעדים הנדרשים (של התובעת ושמא אף של הנתבעת) הינם מאזור הצפון כך שהעברת הדיון לתל אביב תגרום להטרחת התובעת, סרבול ההליכים והוצאות מוגברות בגינם.

המסקנה היא כי כל הזיקות מעידות כי דין התובענה להתנהל בחיפה, ולתובעת מוקנית הזכות ע"פ דין לתבוע את הנתבעת בבימ"ש המוסמך במחוז חיפה וזאת ע"פ חלק גדול מחלופות תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

8. התובעת טענה כי ע"פ לשון סעיף ט"ז להסכם, עולה כי תניית השיפוט אינה ייחודית (אינה נוקבת בלשון בלעדית – "אך ורק", "בלבד" וכיוצ"ב), ועל כן אינה מעניקה סמכות בלעדית לבתי המשפט בתל אביב אלא מדובר בתניית שיפוט מקומית "מקבילה".

9. התובעת טענה כי ההסכם, אשר נוסח על ידי הנתבעת, הינו חוזה אחיד על פי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"). תניית השיפוט בהסכם מהווה "תנאי מקפח בחוזה אחיד", אשר יש להכריז על בטלותו. תנייה שכזו בחוזה אחיד הקובעת מקום שיפוט ייחודי מקפחת את התובעת בכך שהיא מגבילה את זכותה הרגילה של התובעת (צרכנית/לקוחה), לבחור מבין החלופות אשר הדין מקים לה את החלופה הנוחה לה, ומצמצמת את אפשרויותיה לתביעת הנתבעת (הספקית). התובעת מפנה בהקשר זה לסעיפים 3 ו-4 לחוק החוזים האחידים.

10. התובעת טענה כי ממילא חלה "ירידה בקרנה" של סוגיית סמכות השיפוט המקומית, כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה. היעתרות לבקשה דנן תגרם לסרבול ושיהוי בהליכים המשפטיים ואף לבזבוז במשאבי הצדדים והמערכת.

דיון והכרעה

11. דין טענת הנתבעת כי יש למחוק התביעה על הסף או לחלופין להעבירה לבימ"ש השלום בתל אביב מחמת חוסר סמכות מקומית - להידחות.

12. תקנה 5 לתקנות קובעת כדלקמן: