החלטה
1.התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב, בסך של 16,645 ₪, כנטען בכתב התביעה בגין הזמנת כלי עבודה ומסירת כלי עבודה לתיקון.
לתמיכה בנטען בכתב התביעה מצרפת המשיבה חשבוניות מס ותעודות משלוח חלקיות.
המבקשת טוענת בהתנגדותה כי בסוף שנת 2011 התקשרה עם המשיבה לאספקת שירותי תיקונים למכשירי חשמל ואף רכשה מהמשיבה מספר רב של מוצרים.
במסגרת רכישת המוצרים ניתנה אחריות לתיקונים, כאשר בבסיס העסקה נקבע כי תינתן אחריות תיקונים על כל מוצרי החשמל אותם המבקשת תרכוש מהמשיבה.
אולם, טוענת המבקשת כי לא כך ארע וכי המשיבה חייבה את המבקשת בתיקונים שביצעה המשיבה על מוצרי החשמל שקנתה המבקשת מהמשיבה, ואשר בגינם ניתנה אחריות תיקונים.
עוד מציינת המבקשת כי המשיבה אף חייבה אותה עבור תיקונים שבפועל לא בוצעו על ידה מעולם.
לטענת המבקשת הכסף אותו תובעת המשיבה הינו עבור תיקונים.
המבקשת מבהירה בהתנגדותה כי בעבור כל תיקון או רכישה של מוצרי חשמל, אשר בגינם לא ניתנה אחריות, שילמה המבקשת, ולתמיכה בטענה זו מצרפת העתקים של שני שיקים אחרונים ששולמו למשיבה.
החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים במסגרתו נחקר המצהיר מטעם המבקשת והצדדים סיכמו טענותיהם, ולאחר שהצעתי לסיום כולל בהסדר לא נסתייעה.
2.כידוע, הלכה היא כי בשלב בו שוקל בית המשפט האם ליתן למבקש רשות להתגונן בפני תובענה, אין מוטל על מבקש הרשות אלא עול הוכחה מצומצם, במסגרתו לא נשקלים שיקולי מהימנות, לא נבדקות הראיות לגופן והרשות ניתנת מקום שאין הגנתו של המבקש קורסת בחקירתו הנגדית או מתמוטטת נוכח החומר הקיים, ואף אם נותרת היא בגדר הגנה בדוחק.
כלל הוא כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט, וכי רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, רק אז תידחה התנגדותו.
אפנה לאמור בעניין זה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, מעמ' 402:
"בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד".
כן, ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675:
"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו; אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט. הטעם הוא, שמצד התובע לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה שהיא. אפילו המסמך המשמש ראיה לתביעה לא אומת בשבועה, והוא יכול להיות מזוייף".
ר' גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, וכן האמור בע"א 517/87 ליאון פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל (ניתן ביום 25.11.93, לא פורסם):
"אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעורר כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע."
בשלב זה, לא רשאי בית המשפט לקבוע עובדות, או לברר את המצב הקיים לאשורו, וככל שמבקש הרשות מאשר בחקירתו טענותיו בתצהיר, יש ליתן לו הרשות. חקירת המבקש נועדה להביא את המצהיר לנסיגה מן הגרסה האמורה בתצהירו, כלומר להציל מפיו מידע שימוטט את ההגנה על פי התצהיר, וככל שהדבר לא הושג והמצהיר עומד על טענותיו, אין מקום להמשך בירור במסגרת הבקשה, שכן זו אינה באה במקומו של המשפט עצמו.
יפים הדברים שנאמרו בעניין זה בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (ניתן ביום 9.12.09, לא פורסם):