א.א.מ. ואח' נ' עו"ד יניב אינסל מנהל מיוחד

 בקשת המערערת 2 לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' חסדאי) מיום 2.7.2017 בפש"ר  1956-06

1. במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל נגד המערער 1 (להלן: החייב), הגיש הנאמן לנכסי החייב בקשה להורות כי העברת חלקו של החייב בדירת המגורים המשותפת לו ולאשתו לשעבר, המערערת 2 (להלן: המערערת) מהווה הענקה אסורה ולפיכך בטלה.

2. זו תמצית העובדות הצריכה לענייננו: תחילתו של הליך פשיטת הרגל ביום 23.4.2006 עת הגיש החייב בקשה לצו כינוס לנכסיו. ביום 30.10.2006 ניתן צו כינוס לנכסיו וביום 10.6.2012 הוכרז פושט רגל. כנגד החייב הוגשו חמש תביעות חוב בסך כולל של כמיליון ₪. ביום 12.4.2003 - שלוש שנים לפני שהגיש החייב את בקשתו לצו כינוס - חתם החייב על תצהיר לפיו העביר את זכויותיו בדירת המגורים למערערת ללא תמורה. דירת החייב והמערערת נרכשה בשנת 1995 ונרשמה עם רכישתה על שם שניהם בחלקים שווים. יצוין, כי כפי שעולה מטענות המערערת, המערערת והחייב נישאו לאחר שאחותה של המערערת שהייתה נשואה קודם לכן לחייב נרצחה והותירה אחריה תינוק בן מספר חודשים, והמערערת נישאה לחייב בשל נוהג קיים בחברה הערבית לחיות חיים זוגיים לצורך טיפול בתינוק. נישואי השניים לא צלחו והם נפרדו בטרם החל הליך פשיטת הרגל.

3. בית המשפט המחוזי (השופט ד' חסדאי) קיבל את בקשת הנאמן וקבע כי העברת זכויותיו של החייב בדירה מהווה הענקה אסורה לפי סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) ולפיכך בטלה. בית המשפט קבע כי הנאמן הוכיח כי בעת העברת הזכויות היה החייב חדל פירעון, וזאת בהתבסס על הצהרתו של החייב בעת הגשת הבקשה לצו כינוס שממנה עלה כי בעת הגשת הבקשה נפתחו כנגד החייב 15 תיקים בהוצאה לפועל וסכום הנשייה הכולל היה כ- 1.9 מיליון ₪; ומנגד, לא הביאו החייב והמערערת כל ראיה לסתור זאת. בנוסף, דן בית המשפט בטענת המערערת לפיה הדירה נרכשה כולה מכספים שגייסו הוריה והיא נועדה אך ורק לה כך שוויתורו של החייב היה מתבקש בנסיבות הענין. בית המשפט שמע עדויות ביחס לטענה זו וקבע כי מבין העדויות עלו סתירות ותמיהות שונות. כן קבע בית המשפט כי אין בטענה כדי להוביל למסקנה לפיה לחייב לא היו זכויות בדירה ולפיכך אין מדובר בהענקה, וזאת בין היתר בהסתמך על כך שהחייב היה צד להסכם הרכישה ושמו נרשם כבעל זכויות בטאבו.לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המערערת לתחולתם של החריגים הקבועים בסעיף 96(ג)(2) ו- (3) לפקודה.

4. על החלטה זו הגישו החייב והמערערת ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשת המערערת שלפני לעיכוב ביצוע הליכי מימוש הדירה. בבקשה נטען הן כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת באשר הדירה היא מקום מגוריה היחיד.

5. הנאמן סבור כי דין הבקשה להידחות. ראשית נטען כי סיכויי הערעור הם קלושים, שכן טענות הערעור אינן אלא טענות המופנות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. ושנית, נטען כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערערת שכן לפי חקירה שנערכה בסמוך למועד הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי לביטול הענקה, המערערת כלל לא גרה בדירה אלא בבית הוריה בלוד.

6. בהמשך לטענתו האחרונה של הנאמן לפיה המערערת לא מתגוררת בדירה, אפשרתי לנאמן להציג תימוכין לטענה, ולמערערת הזדמנות להתייחס לכך. בהודעה שהגיש הנאמן פירט כי בינואר 2015 התקיימה חקירה במסגרתה נערכו שני ביקורים בדירה, ובשניהם התברר כי הדירה עומדת ריקה. חקירה עדכנית נערכה ביום 2.11.2017, יום לאחר מתן החלטתי. במאמר מוסגר יוער, כי בנסיבות הענין ספק בעיניי אם עריכת חקירה במועד הנוכחי היא לגיטימית, שכן הנאמן נדרש להציג תימוכין לטענתו, והנחתי הייתה כי מדובר בראיות המצויות בידיו במועד שבו נטענה הטענה. מכל מקום, במסגרת חקירה זו תוחקר אחד השכנים, קרוב משפחתה של המערערת, שמסר כי המערערת לא מתגוררת בדירה מזה שנים וכי בנה מתגורר בה. ואכן בביקור שנערך בדירה פגש החוקר בבנה של המערערת.

7. המערערת התייחסה להודעתו של הנאמן, והסבירה כי במועד החקירה הראשונה הייתה הדירה בשיפוצים והמערערת אכן לא התגוררה בה, באופן זמני. כן נטען כי לאחר שהסתיימו השיפוצים, בחודש מאי 2016, חזרה המערערת להתגורר בדירה, והיא גרה בה יחד עם בתה הצעירה ובנה - בו פגש החוקר - ואשתו הטרייה. אשר לשכן שמסר כי המערערת לא מתגוררת בנכס שנים, נטען כי הלה עבר להתגורר בעצמו בשכירות בבנין אך לפני שנה ושלושה חודשים, והדבר נתמך בתצהיר מטעם בעלת הבית המשכירה לו את דירתו. כן צורפו תצהירים של שכנים המצהירים כי המערערת גרה בדירה.

8. להשלמת התמונה יצוין כי גם כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) הגיש תשובתו לבקשה לעיכוב ביצוע. הכנ"ר תומך בעמדתו של הנאמן וסבור כי דין הבקשה להידחות. כן הוסיף הכנ"ר כי כשמדובר בהעברת זכויות במקרקעין במסגרת הליך פשיטת רגל אין להורות כענין של ברירת מחדל על עיכוב ביצוע, שכן במכירת בית מגורים במסגרת הליך פשיטת רגל ממילא נדרש בית המשפט לשאלת קיומו של דיור חלופי מכוח סעיף 86א(א) לפקודה.

דיון והכרעה