אתי קדוש נ' א.ב.עוגן ניהול פרויקטים בע"מ ואח' ואח'

פסק דין

כללי

הנתבעת הנה חברה בע"מ המספקת, בין היתר, שירותי ניהול מדף לחברות שונות, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה היתה מעסיקתה של התובעת.

התובעת הועסקה אצל הנתבעת בתפקיד של מפקחת סדרנים במערך החלב של החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ (להלן- "קוקה קולה") באזור ירושלים, החל מחודש 12/07 ועד לחודש 04/09, מועד בו הסתיימה עבודתה בנסיבות השנויות במחלוקת.

העובדות

בין הצדדים נחתם "הסכם עבודה אישי" מיום 28.11.07 (נספח א' לתצהיר הנתבעת).

במסגרת תפקידה נדרשה התובעת לפקח על עבודתם של סדרנים שהוצבו לעבודת סידור מדף ברשתות המזון עבור לקוחת הנתבעת, חברת "קוקה קולה" (הנתבעת 2). התובעת נדרשה לגייס סדרני מדף לעבודה, לפקח על שעות עבודתם וטיב עבודתם ולדווח לנתבעת על השכר המגיע להם מחברת "קוקה קולה".

מרבית עבודת התובעת בוצעה מחוץ לחצרי הנתבעת ובתוך רשתות המזון בהן הוצבו סדרני הנתבעת עליהם נדרשה התובעת לפקח (עדות התובעת עמוד 5, שורות 9-10, עדות מר ניר דקטר בעמוד 15, שורה 25).

התובעת עבדה בימים א'- ה' בין השעות 8:00- 17:00, ביום ו' בין השעות 8:00- 13:00 (עדות מר ניר דרקטר מטעם התובעת בעמוד 15, שורות 22-23, עדות גב' ריקי מולינה מטעם הנתבעת בעמוד 19, שורה 27, עמוד 26, שורות 13-19, סיכומי ב"כ התובעת בעמוד 28, שורות 14-16).

לתובעת שולם שכר חודשי בסך 5,000 ₪ (ברוטו) וכן תוספת שעות נוספות גלובאלית בסך 500 ₪ (ברוטו) לחודש. החל מחודש 06/08 שולמה לתובעת תוספת פרמיה בסך 500 ₪ (ברוטו) לחודש. שכרה של התובעת החל מחודש 06/08, ללא התוספות עמד על 5,500 ₪. קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה, האם רכיב "הפרמיה" ששולם לתובעת הנו רכיב קבוע ובלתי מותנה בשכר ולפיכך הוא מהווה חלק משכרה הרגיל של התובעת, או שמא מדובר בתוספת מותנית ובלתי קבועה שאינה מהווה חלק משכרה הרגיל של התובעת.

הנתבעת העמידה לרשות התובעת רכב וטלפון נייד לצרכי עבודתה.

התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת (כפי שננמק להלן). הנתבעת ויתרה על עבודתה של התובעת בחלק מתקופת ההודעה המוקדמת.

לתובעת הונפקו תלושי שכר והם משקפים את התשלומים ששולמו לה בפועל.

ההליכים

התובעת הגישה תביעתה זו ביום 4.8.09 לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, החזר הוצאות חניה, פיצוי בגין "שכר כולל", גמול בעד עבודה בשעות נוספות ופיצוי בגין עגמת נפש. התביעה הוגשה במקורה כנגד הנתבעת וחברת "קוקה קולה" (נתבעת 2).

ביום 17.11.09 הגישה הנתבעת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד במסגרתו עתרה להשבת התשלומים ששולמו לתובעת בגין תוספת שעות נוספות גלובאלית ותוספת פרמיה (בסך 13,500 ₪). כן עתרה הנתבעת לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין "נזקים" שהוסבו לה, לטענתה, בגין "התנהלות" התובעת סמוך למועד סיום עבודתה (בין היתר, החזקת רכב החברה ומכשיר הטלפון הנייד בניגוד להוראות הנתבעת), וכן לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

ביום 6.12.09 הוגשה בקשה מוסכמת למחיקת הנתבעת 2, "קוקה קולה", מכתב התביעה תוך התחייבותה של "קוקה קולה" להתייצב לעדות במידת הצורך. כן הוסכם, כי עדויות נציגי "קוקה קולה" יישמעו ללא תצהירי עדות ראשית. בהתאם לכך, ניתן ביום 14.12.09 פסק דין חלקי לפיו נמחקה "קוקה קולה" מכתב התביעה.

ביום 12.12.10 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעו העדויות בתיק. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ושלושה נציגי "קוקה קולה" שהוזמנו לדיון על ידה, מר יצחק דויטש, מנהל כוח אדם, מר גידי שטיין, מנהל מכירות ומר ניר דקטר, מנהל תפעול רשתות. מטעם הנתבעת העידה גב' ריקי מולינה, סמנכ"ל חברת איי אס אס מיקור חוץ בע"מ (שמה של הנתבעת לאחר שינוי שמה). בתום הדיון הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה, ומכאן פסק דיננו.

הפלוגתאות הטעונות הכרעה בהליך זה

מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת, האם פוטרה כטענתה, או שמא התפטרה כטענת הנתבעת. בכפוף לכך, האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת, ובאיזה שיעור? האם נסיבות סיום עבודת התובעת מזכות את התובעת בפיצוי בגין עגמת נפש, ובאיזה שיעור?