אתי ואח' נ' שחר נזקי צנרת בע"מ ואח'

פסק-דין

בפניי תביעה על סך 10,300 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעים, על פי הטענה, עקב פעולותיהן ומחדליהן של הנתבעות בביצוע תיקונים על פי פוליסה לביטוח מבנה.

התובעים מבוטחים אצל הנתבעת 2 בפוליסה לביטוח המבנה של ביתם בקיבוץ מצובה.

הנתבעת 1 מספקת לנתבעת 2 מכוח אותה פוליסה שירותי תיקון בכל הנוגע לנזקי מים וצנרת.

בשנת 2011 פנו התובעים לנתבעת 2 על רקע נזקי מים וצנרת שאירעו בדירתם. התובעים מתארים כי נציגי הנתבעת 1 פעלו לאתר את מקור התקלה ולטפל בה, ולשם כך נדרשו, בין היתר, לפתיחת קיר חיצוני והותרתו פתוח למשך תקופה ממושכת. התובעים טוענים כי הותרת הפתח הביאה לחדירת מי גשמים לביתם, חדירה שגרמה לנזקים נוספים על אלה שנגרמו להם מלכתחילה.

התובעים עותרים לחייב הנתבעות בתשלום סך של 10,330 ₪ בגין יתרת הנזקים שנגרמו להם לרבות: עלות עבודות התיקון לסגירת הפתח שלא בוצעו על ידי הנתבעות, עלות בדיקה לאיתור לנזילה ששולמה על ידם באופן פרטי, וכן עבור נזקים שנגרמו לתכולת הבית. בכתב התביעה לא פורט אופן חישוב הסכום הנקוב בו.

הנתבעות טוענות, בין היתר, כי מילאו אחר כל התחייבויותיהן על פי תנאי הפוליסה, לרבות ביצוע התיקונים הדרושים, ואף מעבר לכך, בהתאם לדרישות התובעים. עוד נטען כי הנתבעות נשאו בתשלומים בהתאם לתנאי הפוליסה ועל פי חוות דעת שמאיות על פי הפרוט הבא: 3,795 ₪ ששולם ביום 17.10.11 וסך נוסף של 2,966 ₪ ששולם ביום 15.12.11 בגין הרכיבים שפורטו באותן חוות דעת.

לטענת הנתבעות בהתחשב בנזקים שנגרמו בפועל, בשים לב לכך שהנזק המקורי נגרם מדירת שכן, בתת הביטוח הנטען במקרה זה ובמכלול נסיבות העניין יש בתשלומים ששולמו כי לכסות את מלוא נזקיהם של התובעים ועותרות לדחות התביעה.

במעמד הדיון התעוררה אי בהירות בשאלה האם הסך של 3,795 ₪ שולם בפועל והנתבעות ביקשו שהות קצרה על מנת לברר את הדברים. באותו מעמד הסכימו התובעים כי ככל שיסתבר כי הסכום הנ"ל שולם הרי שיהיה צורך להפחיתו מסכום התביעה.

מהודעת הנתבעות מיום 6.3.13 עלה כי התשלום הנ"ל שולם לתובעים.

בתגובתם מיום 7.3.13 טענו התובעים כי הסכום אמנם שולם אך אין בכך כדי להפחית את סכום התביעה בשים לב לפירוט רכיבי הנזק כפי שזה צוין לראשונה במסגרת אותה תגובה.

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ושמיעת טענות הצדדים - דין התביעה להתקבל חלקית.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת –

הנתבעת 1 ביצעה בביתם של התובעים פעולות שונות לצורך איתור נזילות מים ותיקון רטיבות שמקורן לא בורר עד תום וזאת מכוח פוליסת ביטוח המבנה. עם סיום ביצוע הפעולות בחודש פברואר 2011, במהלך עונת החורף, הותירה הנתבעת 2 פתח בקיר החיצוני לכאורה על מנת לאפשר ייבוש האזור וזאת על אף התראות התובעים כי הותרת הפתח תביא לחדירת מי גשמים. בפועל הותרת הפתח אכן הביאה לחדירת מי גשמים לבית התובעים דבר שהחמיר את נזקי המים והרטיבות המקוריים.

מצאתי את עדותה של התובעת 1 - ככל שהדבר נוגע להשתלשלות האירועים ולפניותיה החוזרות ונשנות לנתבעות או למי מהן, על מנת שיפעלו לסגירת הפתח החיצוני שנותר ועל ידי כך להביא לצמצום הנזקים – כמהימנה. עדותה בעניין זה ממילא לא נסתרה על ידי הנתבעות.

בשים לב למועד בו נפער הפתח בקיר דהיינו פברואר 2011, אין, ולא היה זה, סביר לדרוש מהתובעים כי במשך חודשים יאפשרו למי גשמים לחדור לביתם כביכול על מנת להביא לתיקון נזק אחד תוך גרימת נזק כבד אחר. בנסיבות אלה, ומשלא פעלו הנתבעות או מי מהן על מנת לסגור הפתח כפי שנתבקשו, איני מוצאת פגם בכך שהתובעים שכרו שירותיו של קבלן מטעמן על מנת לבצע את העבודות הדרושות, פעם שהנתבעת 1 לא התייצבה על מנת לבצען.

כעולה מחוות דעת שמאי הנתבעות מיום 25.8.11 (נספח ג' לכתב ההגנה) הרי שחלק ניכר מהפעולות שבוצעו ועלותן המוערכת אושרו על ידי השמאי מטעם הנתבעות, לרבות תיקון החשמל שבוצע על ידי התובע 2 בעצמו. לא מצאתי בחוות דעת השמאי הסבר מספק להבדל הניכר בין הסכום של 6,000 ₪ ששולם על ידי התובעים לתיקון הקיר החיצוני, שנתמך בחשבונית שצורפה לכתב התביעה, ובין הערכתו את הסכום הדרוש בסך 2,500 ₪ בלבד. בנוסף להפחתה זו הרי הסכומים כפי שהוערכו על פי אותה חוות דעת הופחתו פעם נוספת בגין מה שנטען להיות ביטוח חסר. בפועל שולם כאמור סך של כ – 3,800 ₪.

היה והנתבעת 1 הייתה מתכבדת ומגיעה לתקן את הפתח שהיא עצמה יצרה הרי שלא היה עליה לשאת בכל עלות נוספת בגין כך. ואולם פעם שבוסס כי התובעים פנו שוב ושוב לנתבעות על מנת לגרום לנתבעת 1 לבצע התיקון האמור והיא לא עשתה כן – הרי שאין מקום להטיל על התובעים לשאת בהפרש עלות התיקון, מה גם שלא ניתן הסבר ממשי לפער הניכר בין הסכום ששולם בפועל ובין סכום הפיצוי, זאת אף בטרם ביצוע ההפחתה הנוספת בגין מה שנטען להיות ביטוח חסר.

ספק בעיניי אם בנסיבות העניין היה מקום מלכתחילה להפחית את שיעור הנזקים הישירים שנגרמו על ידי פעולות הנתבעות - להבדיל מהנזקים שהביאו לעצם הפעלת הפוליסה שמקורם כאמור לא הוברר עד תום - באופן זה.

מחוות דעת השמאי השנייה שהוגשה מטעם הנתבעות מיום 17.11.11 (נספח ו' לכתב ההגנה) עולה כי גם נציגי הנתבעות, לרבות השמאי, סברו שיש ממש בטענות התובעים לא רק לעניין עלות התיקונים שנדרשו להם אלא גם עבור הנזקים הנלווים לכך. משכך, מצאו לפצותם בעלות ביצוע הבדיקה לאיתור הרטיבות ונזקים עבור מזוודות וציוד אישי בסכום נוסף בסך 3,000 ₪. יצוין כי בגין סכומי הפיצוי שננקבו בחוות הדעת השנייה לא בוצעה הפחתה כלשהיא על רקע של מה שכונה ביטוח חסר כפי שבוצע בחוות הדעת הראשונה.