החלטה
בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית בסך 17,304 ₪.
בין המשיבה למבקש יחד עם נתבע 2 התקיימו קשרים עסקיים לפיהם המשיבה סיפקה למבקש ולנתבעים 1-2 שירותי תיירות ולטענת המשיבה, נתבע 2 והמבקש חתמו יחדיו, על ערבות אישית לקיום כל התחייבויותיה וחיוביה של נתבעת 1 כלפי המשיבה.
לטענת המשיבה, נותרה הנתבעת חייבת לה סך של 6,188.46 $. עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת פנו נתבעים 2 ו-3 אל המשיבה בבקשה לפריסת יתרת החוב לשלושה תשלומים רצופים ושווים ע"ס 2,062.82 $ וסוכם, כי נתבעת 1 תשלם לתובעת החל מיום 28.2.09 את התשלומים. על אף נכונותה להסדר התשלום, שני השקים ע"ס 2,062.82 $ חוללו בשל העדר כיסוי והנתבעים אף הם טרם פרעו את החוב, למרות פניות חוזרות ונשנות.
לטענת המבקש, נחתם הסכם בינו לבין נתבע 2 מר צבי אלפסי לפיו מכר המבקש לנתבע 2, את מלוא זכויותיו ומניותיו בנתבעת 1.
במסגרת ההסכם התחייב הנתבע 2 לבטל את כל ההתחייבויות, הערבויות, הביטחונות והשעבודים שמסר המבקש לספקים, לבנקים, ולגופים אחרים.
לטענת המבקש, לאחר שנתבע 2 לא מילא את התחייבויותיו בהתאם להסכם, דרשה ממנו המשיבה לשלם כספים אשר למבקש אין כל נגיעה אליהם לאור כל האמור לעיל.
עוד טוען המבקש, כי המשיבה דורשת כיום תשלום חוב שלא שולם ע"י נתבעים 1-2 בשנת 2009, חוב שנוצר כ-6 שנים לאחר שהמבקש מכר זכויותיו ומניותיו בחברה ולאחר שחתם על הסכם מול נתבע 2. למבקש אין כל חבות בחברה החל משנת 2003,חבות זו הינה של נתבעים 1-2.
לטענת המשיבה בסיכומיה, נתבעים 2 ו-3 חתמו יחדיו על ערבות אישית לקיום כל התחייבויותיה וחיוביה של החברה כלפי התובעת.
לטענתה, המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ממנה עולות טענה בעלמא אשר הינה "הגנת בדים" ואשר אין כל ראשית ראיה להתגונן לפיה אין הוא חב לחבות החברה, זאת, כיוון שמדובר בזיכרון דברים שנערך בינו לבין נתבע 2 עובדה אשר למשיבה לא נודע כלל על קיומו.
לטענת המשיבה, במסגרת חקירתו הנגדית מאשר המבקש כי הוגשה נגדו תביעה נוספת בגין ערבותו כלפי החברה. וכן חזקה כי מבקש אשר חתם על כתב הערבות הבין תוכנו ומהותו. וכתב הערבות עליו חתם הבין את משמעותו.
לטענת המשיבה, חתימתו של המבקש על כתב הערבות מתנוססת ועל כן יש לראותו כמי שהסכים לתוכנו ומהותו ו "אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא"..
הלכה פסוקה היא, שחתימת אדם על גבי מסמך מהווה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך לאחר שקרא והבין את מהותו (רע"א 11519/04 יפה לבקוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ תק על 2005 (3) 326, 151).
עוד טוענת המשיבה, כי במשך כשבע וחצי שנים "עצם את עיניו" המבקש ועפ"י דו"ח רשם החברות הינו המנהל הרשום של החברה.
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה (ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ,פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על בימ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המיהמנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן ( ע"א 543/86, ע"א 424/86).
ומן הכלל אל הפרט. בעניינינו, מדובר בטענה כי נחתם זיכרון דברים בין המבקש לנתבע 2 שבו כל ההתחייבויות החברה עוברות לנתבע 2 . אלא שהנתבעים או מי מהם לא הודיעו על כך לתובעת, לא בקשו וממילא לא קיבלו את הסכמה להפטרת המבקש מערבותו, לא העמידו לטובת התובעת ערב אחר, וטענתו, הינה בבחינת מעשה חד צדדים מבלי שלתובעת אף הודע על כך.
בפועל, מחזיקה התובעת בהתחייבות המבקש להיות אחראי לחובות נתבעת 1.