פסק דין
התובעים התקשרו בהסכם עם הנתבעת, לפיו בעבור תשלום של 7,700 ₪, יקבלו התובעים מידי הנתבעת שירותי צילום של חתונתם, הכוללים צילום וידאו בשתי מצלמות דיגיטליות, עריכה ממוחשבת, 450 תמונות בצילום סטילס, 2 אלבומים להורים, אלבום משולב דיגיטלי מעוצב וצילום בסלון הכלות. ביום 18.12.08 שלמו התובעים לנתבעת מקדמה בסך 1,000 ₪.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי תמונות של שעתיים וחצי מתוך האירוע, נמחקו מכרטיס הזיכרון של המצלמה בשל תקלה ולפיכך אינן קיימות.
לטענת התובעים, נגרמה להם עוגמת נפש רבה. לדבריהם, התמונות שנותרו כוללות רק תמונות המתעדות את סלון הכלות, צילומי החוץ, צילומים של המשפחה הקרובה, חופה, תחילת ה"סלאו" הראשון ולאחר מכן מיד מתועד סוף האירוע. לטענתם, אין להם כלל תמונות של האורחים בחתונה; אין להם תמונות עם משפחתם במהלך האירוע למעט תמונות מסוף האירוע בהם נותרו אורחים בודדים שלא היו במיטבם מפאת השעה המאוחרת; אין להם תמונות עם חברים, מכרים, ישובים ליד השולחנות, במהלך הריקודים, ואף אין להם תמונות עם חלק מאחיהם. לטענתם, מתוך כ-400 אורחים, קיימות תמונות המתעדות 30 אורחים בלבד.
בעקבות האמור לעיל, לא שילמו התובעים לנתבעת את מלוא הסכום המוסכם, אלא 4,000 ₪ בלבד. עם זאת, נודע להם, כי מבלי שידעו, אחיו של התובע, חיים, שהינו חבר של מנהל הנתבעת (להלן : "חיים"), שילם לו את יתרת הסכום, למעט סכום של 1,500 ₪ אשר היווה פיצוי בגין התמונות החסרות.
התובעים עותרים לקבלת החזר מחצית התשלום שקיבלה הנתבעת בסך 3,100 ש"ח וכן עותרים לפיצוי בגין עוגמת הנפש, הטרטורים ושיחות הטלפון אשר נגרמו כתוצאה מהפרת הנתבעת את ההסכם עימם, בסך 7,000 ש"ח.
כאמור, הנתבעת אינה חולקת על כך ששעתיים וחצי מהאירוע לא תועדו בתמונות, בשל תקלה. עם זאת, טוענת הנתבעת, כי התובעים קבלו 920 תמונות המתעדות את האירוע וכן צילום וידיאו של משך הזמן באירוע שלא תועד בתמונות. לדברי מנהלה, חיים סיכם עימו, בידיעת התובעים ובשמם, כי ישלם לו את יתרת הסכום למעט 1,500 ₪, וכי לאחר התשלום לא יהיו לתובעים תביעות נוספות.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, במסמכים המצורפים להם, ובתמונות שהוגשו על ידי הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.
כאמור, אין מחלוקת כי אין תיעוד בתמונות של חלק גדול מהאירוע. עיינתי בכל 920 התמונות שהציג בפניי הנתבע, ומצאתי כי צודקים התובעים כי חסרות תמונות מחלקים מרכזיים וחשובים מהאירוע. בכך הפרה הנתבעת את ההסכם עם התובעים, אשר כלל התחייבות לתעד תמונות בכל מהלך האירוע. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי יש בעובדה שקיים תיעוד בוידיאו לפרק הזמן הממושך באירוע, שלא תועד בתמונות, כדי לפצות את התובעים על העדר התמונות. קיימים הבדלים במובנים רבים ומשמעותיים בין סרט וידיאו לתמונות, ולפיכך אין בקיום התיעוד בסרט הוידיאו כדי לפצות על העדר התמונות. בשל השוני בין סוגי התיעוד, סכמו התובעים עם הנתבעת לקבל תיעוד של האירוע הן בתמונות והן בסרט וידיאו, ולפיכך משחלק בלתי מבוטל של האירוע לא תועד בתמונות יש בכך כדי להוות הפרת ההסכם מטעם הנתבעת.
את טענתה, כי ההסכם עם חיים נעשה בידיעתם ובהסכמתם של התובעים, ולפיכך הם מנועים מלתבוע אותה, הנתבעת לא הוכיחה ומנהלה, אשר העיד בפניי, אף אמר כי אין לו כל ראיה לכך. התובעים, אשר עדותם הייתה מהימנה בעיניי העידו כי לא היו מודעים להסכם האמור, ואף כעסו על חיים שעשה כן. הנתבעת לא זימנה את האח כעד מטעמה להוכיח את טענתה. כידוע, על פי הפסיקה, כאשר עד מהותי לא מוזמן על ידי הצד שהיה אמור להזמינו, אי העדתו אינה "סתם" פועלת לרעתו של הצד שהיה אמור להזמינו, אלא מבטאת כישלון מצידו להשמטת הבסיס מתחת לגרסת הצד שכנגד (ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין).
אשר לנזק, עליי לבחון את הנזק שנגרם לתובעים ביחס למה שהם שילמו לנתבעת, מבלי להתחשב בסכום הכסף ששילם חיים. התובעים אינם רשאים לתבוע בגין סכום הכסף ששילם חיים, כאשר רק הוא להגיש תביעה כנגד הנתבעת על סכום הכסף ששילם לה, ככל שהוא סבור כי קיימת לו עילת תביעה כנגדה.
בנסיבות שפורטו לעיל, אני אומדת את סכום הפיצוי שעל הנתבעת לפצות את התובעים בסך 5,000 ₪ הכוללים הפחתת תשלום בגין התמונות שלא צולמו וכן פיצוי עבור עוגמת נפש. עם זאת, מכיוון שהתובעים שילמו לנתבעת 4,000 ₪ בלבד, דהיינו 3,700 פחות מהסכום שסיכמו עליו עם הנתבעת, הרי שנותר לנתבעת לשלם להם סכום של 1,300 ₪ בלבד להשלמת סכום הפיצוי בה היא מחויבת.
לאור כל האמור התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעים סכום של 1,300 ₪ בצרוף הוצאות משפט בסך 400 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. לא ישולמו הסכומים במועד האמור, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד יום התשלום בפועל.
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום, כ"ח אב תש"ע, 08 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.