אשר דורון ואח' נ' גוטקס מודלס בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה שלפני היא בקשת הנתבעים להורות לתובעים להמציא לעיונם את כל הקלטות, לרבות תמלילי השיחות בין הצדדים אשר אוזכרו בתצהיר הגילוי הספציפי של המסמכים של התובעים.

התובעים בקשו לדחות את העיון עד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים מאחר שלטעמם חשיפתם בשלב זה עלולה לאפשר לנתבעים להתאים גרסה לראיות שבקלטות ולפגוע ביכולת התובעים להפריך את גרסת הנתבעים, בהתחשב בכך שלדעתם כתב ההגנה אינו כולל גרסה עובדתית מפורטת ובעיקרו כולל הכחשה גורפת.

בנוסף, ציינו התובעים, כי ההסכם נשוא כתב התביעה נכרת בעל פה והתיק מבוסס במידה רבה על מהימנות, ומכאן חשיבות דחיית העיון המבוקש.

בהחלטתי מיום 12.5.10 הוריתי לתובעים להגיש את תמלילי השיחות במעטפה סגורה לעיוני בטרם מתן החלטה בבקשה זו.

לאחר שהוגשו תמלילי השיחות לעיוני באתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת הנתבעים לעיין במסמכים.

בהתאם להלכה הפסוקה - מקום שגילוי מסמכים אינו משרת את מטרת חקר האמת ואף עלול להביא לשיבוש ראיות על ידי הצד שכנגד המבקש גילויין נתון הדבר לשיקול דעת בית המשפט לסטות מן הכלל של "משחק בקלפים פתוחים" ומעיקרון הגילוי והעיון ההדדי בין הצדדים להתדיינות.

וכך נאמר ברע"א 4249/98 סוויסה נ. הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (פ"ד נה (1) 515) היא ההלכה שהשתרשה כי:

"בידוע כי כיום הכלל הוא פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל (ראו בעניין סוויסה, בעמ' 527-520; בעניין אליהו, בפסקות ז, ט(3) .... יוצאים מכלל "הקלפים הגלויים" עשויים להיות מקרים בהם מוצדק חיסיון, וכן מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שלא בתום לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב ... מקרים אלה מצדיקים, לעתים, דחיית הגשתה של ראיה  (או חומר העשוי לשמש כראיה) למועד מאוחר יותר".

"שיקול-דעתו של בית-המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי-הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי-הטענות ובצפי של בית-המשפט - לפי החומר שלפניו - לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על-ידי בעל-דין לא ישרת את מטרות הצדק".

ומההלכה לענייננו - לאחר שעיינתי בתוכן השיחות, התרשמתי כי החשש הנזכר אינו מתקיים בענייננו ולטעמי עיון מוקדם לא יסכל את "מטרות הצדק".

אני סבורה כי עיקרי המחלוקת בין הצדדים התגבשו בכתבי הטענות במידה כזו אשר תקשה על הנתבעים לשנות את גרסתם שהובאה בכתב ההגנה.

אין ספק כי גרסה בתצהיר עדות ראשית צפויה להיות מפורטת יותר מהאמור בכתבי הטענות יחד עם זאת לא מצאתי כי בעניננו מדובר בהכחשה כללית וגורפת ללא גרסה עובדתית, כטענת התובעים, להפך מצאתי גירסה בכתב ההגנה.

לא רק זאת אלא שהתמלול מכוון לנסיבות בהן מדובר בהקלטה חד צדדית של שיחות בין הצדדים להליך, בענייננו- שיחות שהתקיימו בין התובעים לבין הנתבע 4 והוקלטו ע"י התובעים; בנסיבות אלה אין למנוע ככלל מן הצד השני את העיון המבוקש בשלב ההליכים המקדמיים, זו עמדת הפסיקה כך בבר"ע 1753/04 (מחוזי ת"א-יפו) בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גולד, 13.12.04) אומרת כבוד השופטת גרסטל (כתוארה אז) כי

"הרציונל לקביעה זו מושתת על זכרונם המוגבל של הצדדים, ועל העובדה שרק אחד מהם טרח לתעד את השיחה שהתקיימה. תכליתו של הגילוי בנסיבות אלו, היא למנוע מצב שבו תהפוך החקירה הנגדית למבחן של זכרון הדדי, בו צד אחד מצוייד בתמלילים, והצד האחר נאלץ להשען על זכרונו, תחת החרב המאיימת של חשיפת התמלילים. השופט אוקון הוסיף, שלנוכח העובדה שהצד שכנגד היה שותף לשיחה שהתנהלה בין הצדדים, הרי ששלילת העיון תהווה ניסיון לרדד את ההליך למבחן הזיכרון. לבסוף הוא (כב' הש' אוקון – א.נ.ח) קבע:

"ובסופו של יום: ההליך המשפטי אינו זירה מתאימה למלחמת הזיכרון המכני בזכרון האנושי. מלחמה כזו, נדמית למלחמת תדמיות. לא זהו הקוד של מאבק משפטי. ההליך המשפטי אל לו להפוך למאבק חד מימדי המצומצם לשאלת הזיכרון, בו יכול כל צד לטמון לרעהו פח יקוש ולהפוך שתיים שלוש קלטות למעין מתלים, עליהם יסמוך אחד הצדדים את יהבו במטרה להביך את רעהו ולהשיג יתרונות של אווירה. במקרה זה מדובר בשיחה בין בעלי דין, ומן הראוי כי שיחה זו תהיה פרושה לפניהם כבר משלב זה של ההליך." (שם, בסע' 13 להחלטה).

בענייננו, התרשמתי מהתמלילים כי מדובר בשיחות שלחילופי הדברים בהם רלוונטיות להליך המתנהל בין הצדדים ולנקודות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ואין הצדקה למנוע מן הנתבעים את העיון בהם בשלב זה של הליכי הגילוי המוקדם.

התובעים לא הצביעו על נימוק של ממש לחששותיהם כי ייעשה בזכות העיון שימוש לרעה, וכפי שציינתי לעיל התרשמתי כי עיקרי גרסת הנתבעים מצויים בכתב ההגנה, ומחייבים על כן גילוי ועיון כמבוקש.

אני ערה לרצון של צד אחד לשמור על 'גורם ההפתעה' עד תום אלא שלא אוכל לכבד באופן חד צדדי רצון או תקווה של איזה מן הצדדים כשלא הובאו הטעמים הראויים לדחית העיון.

משניתנה גירסה על ידי הנתבעים וההכחשה אינה סתמית וגם לא סתומה מצאתי שלא לדחות את העיון.