אשר ברק ושות` משרד עו"ד נ' דוד אולנסקי

החלטה

עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 19.8.07, תשלום שכר טרחת עורך-דין בסך של 1,303,500 ₪ מכח הסכם שכ"ט (להלן- ההסכם).

ההליכים המקדמיים בתובענה נמשכו זמן רב וכעת עומדים אנו לאחר הגשת תצהירי שני הצדדים ולפני שלב ההוכחות, שהדיון הראשון בו קבוע ליום 7.12.10.

לפני שתי בקשות מטעם התובעת:

(א)בקשה להביא ראיות מפריכות;

(ב)בקשה להורות על מחיקת תצהירי הנתבע.

בקשה להביא ראיות מפריכות

לטענת התובעת, הנתבע העלה בתצהיריו טענות שבמהותן הן טענות "הודאה והדחה" אשר הופכות את סדר הטיעון הרגיל ומטעם זה יש לאפשר לה כעת להגיב לטענות הנתבע ולהביא ראיות מפריכות.

התובעת מתייחסת לטענות הנתבע לפיהן ניתן לו הפטר מקיום התחייבויותיו לפי ההסכם, כי קיימים פגמים בכריתת ההסכם אשר הביאו לבטלותו, וכן לטענת קיזוז של חובות הנתבע כנגד נזקים שנטען כי נגרמו לו על ידי התובעת.

לטענת הנתבע, לאחר שתצהירים וחוות הדעת מטעמו נחשפו, מנסה התובעת לתקן את תצהיריה לאחר שביודעין ובמכוון הסתירה חלק מהעובדות.

עוד טוען הנתבע, כי העובדות שבבסיס טענותיו היו ידועות לתובעת היטב קודם לכן והיא היתה צריכה לכלול אותן כבר בכתב התביעה ובתצהיריה, ומשלא עשתה כן מרצונה - מנועה היא מלבקש כי יותר לה לעשות זאת כעת.

הנתבע מתנגד להגדרת טענותיו כטענות "הודאה והדחה" ומשיב כי הגנתו מבוססת על הליך בוררות והסכם פשרה שהתגבש בין הצדדים, המהווים חלק מהמסכת העובדתית שהיה על התובעת לכלול בכתב התביעה, ואינן טענות חיצוניות שניתן לקרוא להן "הודאה והדחה".

מעבר לכך טוען הנתבע, כי השלב בו נמצא התיק, כאשר הדיון טרם החל, איננו העיתוי הנכון להגשת בקשה מסוג זה, שכן, בקשה להבאת ראיות מפריכות מוגשת רק לאחר סיום הבאת הראיות מטעם הנתבעים.

בע"א 73/49 ויסרברג נ' מייסדי חדרה, פד"י (ד) 776- 780, נקבע:

".... כלל גדול הוא בדין כי המתחיל בראיות אומרים לו: גמור והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן (TO EXHAUST HIS EVIDENCE), כלומר: להגישן חבילה אחת תוך פרשת העדויות שלו ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן עד לאחר סיום פרשת יריבו... [וזאת] כאשר בעל הראיות חייב להוכיח את טענתו הוא...".

יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין ב- ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון מו (3) 738, עמוד 742-743:

"אמנם כן הוא: דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר? "... כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג).

תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן – תקסד"א) קובעת את סדר הבאת הטיעונים ומתי תתאפשר הצגת ראיות מפריכות:

"התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות;"

לאחר עיון מעמיק בכתב ההגנה ובתצהירים מטעם הנתבע, אמנם לא מצאתי כי מדובר ב"הודאה והדחה", אולם לצורך ייעול הדיון וקידום ההליך - ראיתי לנכון להתיר לתובעת להגיש תצהירים משלימים.