אשרי נ' בן שבת

החלטה

התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל.

המשיב הגיש לביצוע שיק על סך 1600 ₪ בלשכת ההוצאה לפועל. לגבי שיק זה ניתנה הוראת ביטול.

המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר. בתצהיר התומך בבקשתו ציין המבקש כי חתם על חוזה אחיד לרישום ילדתו לגן ילדים בניהול גוף הקרוי "דוסטיקיד". הצדדים לחוזה היו המבקש ורעייתו מחד והגוף הקרוי "דוסטיקיד" מאידך. המבקש טוען כי אין חברה או אישיות משפטית המכונה "דוסטיקיד" ולפיכך ההסכם שנחתם – בטל. המבקש טוען עוד להיעדר יריבות עם המשיב שכן הוא אינו מכיר את המשיב וההתקשרות נשוא הדיון הייתה בינו לבין הגוף הקרוי "דוסטיקיד". עוד נאמר כי השיק דנא הוא לפקודת "דוסטי" והוא "למוטב בלבד" כך שהמשיב אינו יכול להיות אוחז – לא כל שכן אוחז כשורה – בשיק זה. לגוף העניין טען המבקש בתצהירו כי עומדת לו טענת כישלון תמורה שכן המשיב לא נתן לו כל תמורה.

בטיעונו בעל פה הוסיף ב"כ המבקש כי בקשת הביצוע (שהפכה לכתב תביעה עם הגשת ההתנגדות) אינה מגלה עילה שכן לא פורטו במסגרת העובדות המבססות את עילת התביעה.

מעדות המבקש עולה כי רישומה של ביתו לגן היה בחודש מר ץ 09. ואולם, כאשר הגיעה רעייתו לגן היא לא רוותה נחת, לשון המעטה, מן ההתנהלות בו. עוד נאמר כי הובטח למבקש ורעייתו מראש מי תהיה הגננת כאשר בפועל התברר כי הגננת היא אחרת.

המשיב מפנה להסכם שנחתם בין הצדדים ולפיו ביטול ההסכם על ידי המבקש, כפי שבוטל, מזכה בפיצוי מוסכם של חודש שהיה בגן (1600 ₪). המשיב טוען כי נגרם לו נזק כלכלי כתוצאה מביטול ההתקשרות עם המבקש. בסיכומיו טען ב"כ המבקש כי זהות הגננת בגן הייתה עניין מהותי ומששונתה זהות הגננת היה המבקש רשאי לבטל את ההתקשרות עם המשיב, יהא אשר יהא.

במועד הדיון נחקר המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

דין הבקשה להתקבל. ראשית אציין כי השיק הינו לפקודת "דוסטי" ולא לפקודת המשיב. המשיב טוען כי "דוסטי" הוא שמו המסחרי. טענה זו לא ניתן לקבל כל עוד היא אינה מגובה בראיה כלשהי; ראיה שלא הובאה בשלב זה. מכיוון שכך ומכיוון שעל גבי השיק נכתב הכיתוב "למוטב בלבד" שפורש על ידי הפסיקה כשולל את עבירותו של השיק (ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, פ"ד מח(4), 498 (1994)) ברי כי על המבקש להוכיח תחילה כי הוא ו"דוסטי" חד הם על מנת להקנות לו אחיזה בשטר מכוחה הוגשה התביעה.

אין ממש בטענת כישלון התמורה. כעולה מטיעון המשיב, השיק הוגש לביצוע לא בשל כך שניתנה עבורו תמורה בכך שביתו של המבקש שהתה בגן המשיב אלא שעל פי המוסכם בין הצדדים היה על המבקש לשלם למשיב עבור חודש שהיה בגן במקרה של ביטול ההתקשרות לפני תחילת שנת הלימודים. אין חולק כי המבקש ביטל את ההסכם ועל כן תלויה זכותו של המשיב לקבל את הפיצוי המוסכם בשאלה אם ביטול ההסכם היה כדין. אם הביטול היה כדין הרי שלמשיב אין זכות לקבל פיצוי מוסכם. מנגד, אם הביטול היה שלא כדין הרי שעצם מתן הודעת הביטול מהווה כשלעצמה הפרת ההתקשרות בין הצדדים המזכה את המשיב, כלשעצמה, בפיצוי המוסכם הנקוב בחוזה.

גם אם נניח כי הובטח למבקשת כי בביתו תטפל גננת ספציפית, הרי שאינני משוכנע שהפרת התחייבות זו, ככל שניתנה, מהווה הפרה יסודית של ההתקשרות. יש לזכור כי הפרה יסודית היא כל הפרה "שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה" (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1971). במלים אחרות, יש לבחון האם "אדם סביר" לא היה מתקשר בהסכם אילו היה המשיב שומר בהסכם על זכותו להחליף את הגננת בגננת אחרת. אינני משוכנע כי התשובה לשאלה זו היא שלילית. ברם, ניתן להותיר את ההכרעה בשאלה זו לתיק העיקרי ואין צורך להשיב עליה כעת.

לאור האמור ניתנת רשות להתגונן בטענות האמורות לעיל ובטענה כי ההסכם בוטל כדין ועל כן אין זכות למשיב לקבל פיצוי מוסכם. תצהיר המבקש ישמש כתב הגנה. התיק יועבר למנ"ת לשם ניתובו למסלול המתאים. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בהמשך.

ניתנה היום, א' תמוז תש"ע, 13 יוני 2010, בהעדר הצדדים.