אשקר נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתנה ביום 6.7.11 על ידי השופט ש. יציב בתיק המ"ש 8284-06-11.

נגד המערער נרשם דו"ח ברירת משפט בגין עבירה של חציית אור אדום, עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961, זאת על יסוד הטענה כי המערער נהג ביום 21.09.10 בשעה 12:22 בצומת כביש 70 וכביש 7222 – צומת כפר חסידים, ברכבו וחצה את הצומת כאשר אור הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום.

בצד העבירה קבוע קנס בסך של 1000 ₪, אך המערער לא שילם את הקנס במועדו, קרי, ביום 27.2.11, כך עולה מדו"ח ברירת המשפט שצורף, ואף לא ביקש להישפט בסד הזדמנים שנקבע בחוק.

ביום 28.6.11 הגיש המערער לבית משפט לתעבורה, בקשה להארכת מועד להישפט, שהמשיבה התנגדה לה משום שדו"ח ברירת המשפט נשלח למערער וחזר כלא נדרש.

המערער טען כי ברכב נהגה גב' זבידאת וזו אף אישרה את טענתו זו בתצהיר שחתמה עליו וצורף לבקשת המערער. עוד טען המערער כי הוא יצא לעבודתו בשופרסל – ביג צפון, בבוקר היום בו בוצעה העבירה והגיע בשעה 08:17 ויצא ממקום עבודתו בשעה 15:15, כאשר העבירה בוצעה בשעה 12:22 ואף בעניין זה צירף "גליון מורחב לעובד – דו"ח ארוחות לתקופה" – נספח ב' שמאשש את טענתו.

המשיבה טענה שיש לדחות את הערעור. לדעתה משנלשח למערער דו"ח ברירת המשפט שלא נדרש יוצאת המשיבה ידי חובתה ועוברת החובה לכתפי המערער להוכיח כי מסיבה שאינה תלויה בו, דבר הדואר לא הגיע לידיו ובהעדר הסבר סביר דין הבקשה להידחות. עוד נטען על ידי בא כוח המשיבה כי טענת המערער שהוא שהה בעבודה בעת ביצוע העבירה מחייבת בחינה זהירה כי הרי לא ידוע לנו אופי עבודת המערער והאם יכולים לצאת מהעבודה לשם ביצוע נסיעות ואם לאו.

לאחר שעיינתי בבקשת המערער להארכת המועד להישפט, בהודעת הערעור, בתצהירים שצורפו, במסמך המעביד שבו צוין כי הוא הגיע ביום ביצע העבירה, לעבודתו בשעות הבוקר ויצא בשעות אחר הצהריים ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל החלטת בימ"ש לתעבורה וכפועל יוצא מכך להאריך את המועד להישפט כפי שיפורט להלן.

החלטת בימ"ש לתעבורה אינה מנומקת ולא התייחסה כמתחייב לטענות העובדתיות והמשפטיות שהונחו בפניו.

כידוע נוהג בית המשפט להאריך את המועד להישפט בהתקיים עילה אחת משתי עילות, האחת שהנאשם הראה סיבה מוצדקת לאי הגשת הבקשה להישפט במועד, סיבה שאינה תלויה בו ולחילופין מראה כי קיים בסיס לחשש ממשי לעיוות דין – ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

בעניינו הראה המערער כי הוא היה בעבודתו בשעת ביצוע העבירה ואף תמך את בקשתו בראיה שיש בה כדי לבסס את טענתו כי אדם אחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה וכי ראוי שראיות אלו תבחנה על ידי בית המשפט.

טענות המשיבה שלא ניתן לדעת אם המערער היה מורשה לצאת את עבודתו ולבצע נסיעות שונות, מחייבת אף היא בירור בדרך של שמיעת ראיות.

אשר על כן ובהסתמך על האמור לעיל אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית משפט לתעבורה, מאריך את המועד להישפט ומחזיר את הדיון לבית משפט לתעבורה מן השלב של ההקראה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ב, 20 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.