עמ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
48502-05-11
31/05/2011
|
בפני השופט:
ציון קאפח
|
- נגד - |
התובע:
מרדכי אשכנזי (עציר)
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
ערר על החלטת בימ"ש קמא אשר הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
נגד העורר הוגש כתב אישום שעניינו עבירות של חבלה ופציעה על ידי שניים או יותר ואיומים, עבירות על פי הסעיפים 334 +335(א)(1) וסעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977.
בד בבד, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.
אין מחלוקת לראיות וכך גם לא לגבי עילת המעצר.
בית משפט קמא, לאחר שהאזין ברוב קשב לטיעוני הצדדים, דחה בקשת בא כח העורר לקבלת תסקיר מעצר והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים.
זה סיפורו של המתלונן האומלל אשר הרהיב עוז בנפשו להעיר לשני קטינים אשר עישנו נרגילה תחת חלון דירתו בשעה 01:30 בלילה. המתלונן העיר להם, משום שבתו הקטנה חולה בסטרידו, שהינה מחלה של התקף שיעול אסטמתי.
מסתבר כי בקשה פעוטה זו פגעה בציפור נפשם של השניים. אחד מהם נפגע עד עמקי נשמתו, ורץ להזעיק את אביו, הוא העורר.
בינתיים, יצא המתלונן לטיול עם כלבו. העורר הגיע למקום יחד עם שני הקטינים כשהם חמושים בכלי משחית וכשלא מצאו את המתלונן החלו לתור אחריו בסביבה עד אשר מצאו אותו.
כאן, החלו להכותו מכות נמרצות כאשר העורר מרתק את המתלונן לרצפה ושני הקטינים חובטים במתלונן בכל מה שיש בידם, מוטות ברזל, אגרופים ועוד.
סיפר המתלונן בלשונו הציורית, כי הוא חש שקיצו קרב וכי המעשה המתרחש בו דומה למה שהיה בשפת הים, כאשר כוונתו למותו של אריק קארפ ז"ל ממעשה לינץ' דומה.
המתלונן הצליח להיחלץ ולנוס אל מכוניתו. הרודפים לא שקטו ולא נחו והגיעו בעקבותיו אל המכונית. השלושה חסמו את המכונית, חסמו את דרכו של המתלונן ואיימו עליו כי יגיד קדיש על האוטו וכי יש להם אנשים לשלוח אליו. הם לא הסתפקו במלל והמשיכו לתקוף אותו בצוותא חדא בכך שהמשיב ובנו הקטין ניגשו לדלת הנהג, פתחו אותה, היכו את המתלונן ואף ניסו לגנוב את מפתחות הרכב.
אחר כל אלה, נגרמו למתלונן חבלות בגופו, נפיחות במצח, פצע מדמם, המטומות ועוד.
יש עוד להוסיף כי במהלך התקיפה איים העורר על המתלונן שידקור אותו.
הנה כי כן, זה הסיפור וזו הדוגמא שהציב המשיב לבנו הקטין, והכל על לא כלום.
בערר שהגישה המדינה על החלטת שחרור של בימ"ש לנוער, לגבי הקטינים, ערר אותו קיבלתי, קבעתי כי מבחן החלופה הוא לא רק מבחן טכני אלא גם מבחן ערכי מהותי.
איזה מסר ישלח בית המשפט, כאשר למעשה אלימות כה קשה, לא נלווית תגובה מתאימה על ידי רשויות החוק.
אני סבור כי גם תחושותיו של המתלונן, צריכות להימנות במניין השיקולים לעניין המסוכנות.
בנסיבות הללו, אני יכול לאמוד את מסוכנות העורר בכוחות עצמי ואין מקום להלאות את שירות המבחן בכגון דא כאשר התמונה הנגלית לעינינו הינה פרץ אלימות חייתית ללא פשר וללא היגיון. רק בנס לא הסתיים האירוע באובדן חיים.
יש לחזור ולהדגיש כי אין מדובר בפרץ אלימות פרי התלהטות יצרים של רגע. העורר והקטינים יצאו לצוד את המתלונן על מנת לכלות בו את זעמם.