אשכנזי נ' פרקליטות מחוז ת"א - פלילי

פסק דין

זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בת"א (כב' השופטת נ' פראג לבוא) ובו נדחתה בקשתו של המערער לביטול פסק דין שניתן בהעדרו.

המדובר בכתב אישום שנמסר למערער ביד, בגין עבירה של עקיפה שאינה בטוחה וגרימת סיכון לנסיעתו של רכב. המערער הוזמן להתייצב לדיון בבית משפט ביום 13 ליולי 2009 בשעה 16:30. הוא חתם על הדו"ח ועל ההזמנה לדיון. למרות זאת, לא התייצב במועד הדיון שנקבע. ביהמ"ש ראה באי התייצבותו כהודאה וגזר את דינו לשישה חודשי פסילה בפועל, שישה חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 2,500 ₪.

ב"כ המערער עותר לביטול החלטת ביהמ"ש. לטענתו, שגה בית המשפט משלא קיבל את טענתו של המערער כי סבר בטעות שתאריך הזימון לביהמ"ש היה למועד אחר. לעצם העניין טוען ב"כ המערער כי המערער כופר בעבירה שיוחסה לו וכי זכאי הוא כי יינתן לו יומו בבית המשפט קמא, שאם לא כן – ייגרם לו עיוות דין.

לחילופין עותר ב"כ המערער להתערב בענישה שהיא לטעמו ענישה מכבידה ומחמירה, שכן המערער מתפרנס מנהיגה והוא נשוי ואב לילד בן שנה וזקוק לרכבו "בצורה נואשת".

ב"כ המדינה עותרת לדחיית הערעור. לגרסתה, אי התייצבותו של המערער לדיון בפני בית משפט קמא נובעת מרשלנות מקום שלא היה כל עילה לטעות בו, שכן תאריך הדיון נרשם על גבי הדו"ח בבירור ונמסר לידיו. בכל הנוגע לטענה בעניין עיוות דין, גם טענה זו דינה להידחות. לדברי ב"כ המדינה, המערער לא פירט דבר באשר לעילות כפירתו בבקשתו בפני בית משפט קמא אלא כפר כפירה בעלמא.

באשר לענישה, גם בעניין זה, לדברי ב"כ המדינה, אין להתערב. הענישה איננה חורגת מהסבירות. במיוחד כך, כאשר המדובר בעבירה חמורה שפסילת מינימום של שלושה חודשים בצידה ולנוכח העובדה כי למערער עבר מכביד שבו עבירות בטיחותיות רבות.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בגיליון הרשעותיו הקודמות בתעבורה של המערער, דעתי היא כי דין הערעור להידחות.

הלכה פסוקה היא כי לא טעות ואף לא רשלנות, גם אם בתום לב, איננה מהווה הצדקה לאי התייצבות לדיון [רע"פ 4549/02, 9142/02 סוריה איטליא נ' מ"י (לא פורסם, 2.10.03)].

עיון בכתב האישום – דו"ח התנועה, מאשר את אשר כתב בימ"ש קמא בהחלטתו נשוא הערעור, כי תאריך הדיון נראה היטב על גבי הדו"ח, ולא היה מקום לכל טעות באשר אליו.

באשר לטענה בעניין עיוות הדין, גם כאן יש להפנות לפרשת איטליא הנ"ל ולפסיקה הנוספת [(למשל ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (לא פורסם, 6.1.09)] לפיה אין להגיש באופן סתמי בקשה לביטול פסק דין ללא ביסוס הטענות המועלות בה. "כפי שנקבע בעניין איטליא, על המבקש להעלות בבקשתו לביטול פסק הדין את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל הנדרש".

המערער בפנינו הסתפק באמירה לקונית לפיה הוא "כופר מכל וכל בביצוע העבירה בה הורשע בהעדרו" ותצהירו לקוני עוד יותר מכך, ולמעשה לא אומר דבר.

העובדה כי בהודעת הערעור קיים פירוט נוסף באשר לסיבת הכפירה, איננה יכולה לתקן את אשר לא נעשה בפני בית משפט קמא, שהרי העומדת לערעור היא החלטת בימ"ש קמא והחומר שהיה מצוי בפניו ולא טענות חדשות.

באשר לענישה, לא מצאתי כל עילה להתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא. הענישה ראויה, סבירה ומאוזנת ואולי אף נוטה לקולא, זאת לנוכח העבר המכביד של המערער שכאמור נושא על שכמו 36 הרשעות בעבירות תעבורה שרובן עבירות בטיחותיות ושבעבר כבר נפסל פעמים רבים בגינן.

אשר על כן, הערעור על כל חלקיו נדחה.

ניתנה והודעה היום י' טבת תש"ע, 27/12/2009 במעמד הנוכחים.

תחיה שפירא, שופטת

החלטה

על המערער להפקיד את רישיונו לריצוי יתרת תקופת הפסילה שהוטלה, עד ליום 3/1/2010 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א.

ניתנה והודעה היום י' טבת תש"ע, 27/12/2009 במעמד הנוכחים.

תחיה שפירא, שופטת