אשכנזי נ' ברנט

פסק דין

1.התובע הינו נהג מונית במקצועו ומונית שבבעלותו (להלן: המונית) ניזוקה במהלך תאונת דרכים שארעה בין המונית לבין רכב שבבעלותו של נתבע 1. נתבעת 2 היא המבטחת של רכבו של הנתבע מספר 1 (להלן: הרכב). נתבעת 2 היא המבטחת של הרכב. מכאן התביעה שבפני להשבת נזקיו של התובע בגין נזקי הרכוש שנגרמו למונית.

2.לטענת התובע בעת שנסע ישר וחצה צומת ברמזור ירוק הגיח לפתע מצד שמאל הרכב ופגע בצידה השמאלי של המונית. מטעם הנתבעים העיד נתבע 1 ואשתו שנסעו ברכב. נתבע 1 טען בעדותו בבית המשפט כי נסע ברמזור ירוק ולפי הערכתו המונית עברה את הצומת ברמזור אדום ועקב כך התרחשה התאונה. אשתו של נתבע 1 נתנה הסברים כלליים לגבי אופן קרות התאונה מבלי להתייחס לשאלה אם הרכב חצה את הצומת ברמזור אדום או ברמזור ירוק.

3.לאחר שקילת טענות הצדדים ובחינת הראיות שהוגשו על ידי הצדדים, הנני מעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסאותיהם של הנתבע 1 ואשתו. להלן נימוקיי:

הוגש לעיוני תיק המשטרה הנוגע לחקירת אירוע התאונה. בהודעתו של נתבע 1 במשטרה מיום 1.9.12, הוא מועד התאונה, הוא נשאל ברחל בתך הקטנה מה היה צבעו של האור ברמזור בעת שחצה את הצומת שבו התרחשה התאונה והשיב "אני לא זוכר" (ראו הודעה מיום 1.9.12, שעה 18:58, שנגבתה במקום קרות התאונה, ש' 22 – 23). בסוף ההודעה הוטח בנתבע 1 ע"י החוקר שהוא רואה בו כאשם בתאונה מאחר ולא ציית לרמזור אדום ובתגובה אמר "זה לא נכון, אני (מילה לא ברורה) רמזור ירוק".

בהודעתה של אשתו של נתבע 1 מיום 1.9.12 במקום התאונה, אמרה את הדברים הבאים (ש' 7 – 10): "אני לא בקיאה כאן במקום. והגענו לכאן לצומת המרומזר אחרי הגשר ועכשיו אני אומרת לך שאני לא זוכרת או שהיינו בעצירה באדום ואז בירוק נכנסו או שהיינו בנסיעה רצופה אור ירוק ברמזור ונכנסו ישר." עינינו הרואות, אשתו של הנתבע 1, שישבה איתו ברכב והיתה עדה לאופן קרות התאונה, לא ידעה לומר באופן פוזיטיבי אם לפני חציית הצומת הרכב היה בעצירה מלאה או שמא נסיעה רצופה. יתר על כן, בעדותה בבית המשפט היא נמנעה מלציין אם אכן הרכב עבר בירוק או לא.

מבדיקת ההודעה של התובע במשטרה וכן מעדותו בבית המשפט עולה כי אמר בצורה ברורה ומפורשת כי חצה את הרמזור בכיון נסיעתו בעת שהיה ירוק. לא נתגלו כל סתירות בדבריו, בשום שלב.

הנתבע טען שמכיון נסיעתו היו שלושה או ארבעה נתיבים, כאשר הרכב היה בנתיב השני מצד שמאל. במילים אחרות, בעת שקרתה התאונה המונית היתה צריכה לחלוף על שני נתיבים שמימינו של הרכב ולמרות זאת, לא התרחשה תאונה עם רכב כלשהו, שהיה אמור לנסוע מימינו של הרכב. ללמדך,, שככל הנראה, הנתבע 1 חצה את הצומת לבדו באור אדום וללא רכבים נוספים שנסעו מימינו באותו כיוון נסיעה.

4.לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי האחריות לגרם התאונה רובצת באופן מלא לפתחו של הנתבע מספר 1.

5.לגבי הנזקים, התובע אישר במהלך הדיון בבית המשפט כי קיבל פיצוי לנזקים שנגרמו למונית מחברת הביטוח שאצלה ביטח את המונית, למעט הרכיבים הבאים:

ירידת ערך של המונית בסך 4,140 ₪. רכיב זה של הנזק עולה מתוך עמ' 2 לחוות דעת השמאי.

השתתפות עצמית בסך של 4,982 ₪. רכיב זה של הנזק עולה מתוך הודעה מטעם התובעת על אישור הפסדים שהוגש לבית המשפט לאחר הדיון (להלן: אישור הפסדים).

ערך כינון בסך 757 ₪ שגם הוא עולה מתוך אישור ההפסדים.

גרירה משטרתית בסך של 442 ₪. לכתב התביעה צורפה קבלה ואשר מתייחסת למונית בסכום האמור, כולל מע"מ. מתוך הסכום האמור יש להפחית את סכום המע"מ מאחר ומדובר בתובע שהמונית משמשת לפעילותו העסקית. הסכום העדכני הוא 367 ₪.

גרירה למוסך מהמקום שבו אוחסן הרכב על ידי המשטרה בסך 337 ₪. רכיב זה של הנזק גם הוא הוכח באמצעות חשבונית מס קבלה על שם התובע.

מדבקת מונית שניזוקה בסך של 60 ש"ח. רכיב זה הוצגה בגינו חשבונית מס קבלה שצורפה לכתב התביעה.

מגיני רוח, בסך 253 ₪ וגם בגין כך הוצגה חשבונית וצורפה לכתב התביעה.

הפסד 5 ימי עמידה במוסך לפי 350 ₪ ליום ובסה"כ 1500 ₪. רכיב זה של הנזק לא הוכח ולכן דינו להידחות.

עוגמת נפש, טרטורים ונסיעות 2000 ₪, רכיב זה גם הוא דינו להידחות בשל העדר הוכחה ממשית לנזק שנגרם.

6.לאור כל האמור לעיל, הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את כל הסכומים שלהלן: