אשכנזי נ' בן שושן ואח'

פסק דין

לפני תביעה קטנה ותביעה קטנה שכנגד, בשל נזקים שנגרמו לצדדים בתאונת דרכים שבה היו מעורבים.

ביום 21.2.2009, בשעת ערב, נכנס התובע לרכבו שחנה בחניה שנמצאת מאחורי המרכז המסחרי "סנטר 1" בירושלים, ופתח בנסיעה לכיוון סמטה המובילה מעלה לרחוב הצבי. באותו זמן ממש יצא הנתבע ברכבו מהחניון התת קרקעי של מלון "שערי ירושלים", שפתח היציאה ממנו סמוך לחניה האחורית, שממנה יצא התובע. בו בזמן שהתובע חלף ברכבו סמוך לפתח החניון, יצא הנתבע מפתח החניון, לשמאלו של רכב התובע, ואז אירעה התאונה.

כתוצאה מהתאונה נפגעו שני הרכבים ונגרמו להם נזקים. רכב התובע ניזוק בעיקר בכנף הקדמית-שמאלית. כמו כן ניזוק הפנס הקדמי-שמאלי של הרכב. עלות תיקון הנזק שנגרם לו, על פי הערכת שמאי, 6,383 ₪. לסכום זה יש להוסיף את שכר טרחת השמאי, בסך 577 ₪, ובסך הכל, לאחר "עיגול" הסכום כלפי מעלה, מבקש התובע לפסוק לו פיצוי בגובה 7,000 ₪.

גם רכב הנתבע ניזוק כתוצאה מהתאונה, אם כי בהיקף מצומצם ביחס לנזק שנגרם לרכב התובע. על פי הערכת שמאי, ניזוק רכב הנתבע בכנף הקדמית-ימנית, בשיעור של 2,485 ₪. הנתבע העמיד את תביעתו שכנגד על סכום זה.

הנזקים אינם שנויים במחלוקת, ועיקר המחלוקת בשאלה – על מי מוטלת האחריות לקרות התאונה.

בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבע הגיח לפתע פתאום מפתח החניון התת-קרקעי בשעה שהוא כבר נמצא בנסיעה, ולכן לא הצליח לבלום – "אני הייתי באמצע נסיעה, באמצע הכביש ורכבו של הנתבע הוא שפגע בי, כאשר היה עליו לתת לי זכות קדימה".

בעדותו לפני, סיפר התובע כי לאחר שיצא מהחניה הצליח להבחין ברכב הנתבע מתקרב אליו מכיוון החניון התת-קרקעי, אך לא הצליח לבלום בזמן.

לעומתו טוען הנתבע, כי רכב התובע יצא מהחניה העליונה בנסיעה מהירה, וטרם שהשתלב ביציאה מהחניה, לא עצר כדי לבחון כי אין כלי רכב שמגיעים מהחניון התת-קרקעי. לטענתו, שדה הראיה ביציאה מן החניון בתת-קרקעי חסום מצד ימין, על ידי קיר החניון, באופן שלא ניתן להבחין בתנועת רכבים חוצים מכיוון זה. התובע הגיח מצד ימין, מעבר לקיר, בדיוק כאשר הוא יצא מפתח החניון התת-קרקעי, באופן שלא היה סיפק בידו לבלום את מכוניתו לפני שהתרחשה התאונה. כך תיאר את הדברים גם בעדותו:

"אני יוצא מהחניון, משלם, עולה בעליה ועוד לפני שאני מבין מה בעצם קורה, תוך כדי שאני בגלישה החוצה בחניון מצדי קיר הבטון, שרק אותו אני רואה מימיני, ואני עדיין בתוך החניה, אני מרגיש פגיעה בפינה הימנית הקדמית ברכבי...".

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהגישו, לרבות תמונות מקום התאונה ותמונות הרכבים לאחר התאונה, באתי למסקנה, כי גרסת הנתבע עדיפה על פני גרסת התובע, ולפיכך – שהאחריות לתאונה רובצת בעיקר על כתפי התובע. ואנמק.

ראשית, עדות הנתבע היתה מהימנה. התאונה אירעה ביציאה מהחניון התת-קרקעי, בשעה שרכב התובע יצא מהחניה העליונה וביקש להשתלב בנתיב הנסיעה של הרכבים היוצאים מהחניון התת-קרקעי. על פי התמונות שהוגשו, שדה הראיה של הבאים מכיוון החניון התת-קרקעי אכן חסום מצדו הימני, באופן שאינו מאפשר סקירה בעין של מצב תנועת הרכבים מכיוון זה.

שנית, איני מקבלת את גרסת התובע, כי התאונה אירעה בנקודה מרוחקת מפתח החניון. במהלך הדיון סימן התובע בכתב ידו על גבי תצלום, כי התאונה התרחשה במרחק של כ-10 מ' מהמחסום. ואולם, בעיני, קרובה יותר האפשרות, כי מפגש הרכבים אירע סמוך מאוד לפתח היציאה מהחניון התת-קרקעי, כפי שטען הנתבע.

מסקנה זו מתבררת ממיקום הפגיעות בכלי הרכב ואופיין. כאמור, רכב התובע ניזוק בכנף הקדמית-שמאלית ובפנס הקדמי-שמאלי, ואילו רכב הנתבע ניזוק בכנף הקדמית-ימנית. עובדה זו מתיישבת היטב עם גרסת הנתבע, לפיה התאונה אירעה בפתח החניון התת-קרקעי ממש או מעט לפניו, ולעומת זאת, לחלוטין לא ניתן להלום על פיה את גרסת התובע, כי התאונה התרחשה במקום מרוחק יותר, לאחר שהנתבע הספיק, כביכול, לעבור כברת דרך מסוימת בסמטה העולה לרחוב הצבי.

אילו התרחשה התאונה בהמשך הסימטה, כפי שמבקש התובע לטעון, כי אז מתחייב שנזק היה נגרם לאחורי דופן הרכב ולכל הפחות, באמצעה, ואצל הנתבע היה נגרם הנזק בחזית הרכב. מיקום הנזקים בשני כלי הרכב, בהתחשב במקום התאונה, מחייב, שמפגש הרכבים אירע סמוך מאוד לפתח החניון.

שלישית, התובע מספר גרסאות שונות, שאינן עולות בקנה אחד: ביום 26.2.09, כ-5 ימים לאחר התאונה, מילא טופס הודעה על מקרה ביטוח, שבו כתב: "אני הייתי בחניה בסימטה ואז התחלתי לנסוע. אני נוסע ישר... צד ג' יצא מחניון הסנטר משמאלי ויש לו עליה. לכן לא יכל לראות לראות אותי ואני לא אותו".

הנה כי כן, בהודעה שמסר ימים אחדים לאחר התאונה, אישר התובע, שבנסיעתו נכנס לנתיב הנסיעה של הרכבים המגיעים מן החניון התת-קרקעי, בלי שטרח לבדוק אם הנתיב פנוי.

ואולם, בעדותו חזר בו התובע מגרסתו זו ובניגוד לאמור מעלה, טען, כי הצליח לראות את רכב הנתבע מתקרב לעברו, וגם סטה לימין בניסיון למנוע התאונה, אך ללא הועיל.

בין הגרסאות קיים פער בלתי מוסבר. בניסיון להסביר את השוני בין הגרסאות אמר התובע בעדותו, כי ייתכן שטעה בדיווח לחברת הביטוח, אך הסבר זה אינו מניח את הדעת.

יתירה מכך, ניתן לתמוה על התובע, על שלא מצא לנכון לעדכן את בית המשפט או את הנתבע בהוספת נתון עובדתי מהותי לגרסתו בשלב מוקדם יותר, למשל, בכתב התביעה עצמו או בכתב הגנה לכתב התביעה שכנגד, כפי שראוי היה לעשות.