אשכנזי נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.סיווג התאונה שארעה לתובעת ביום 9.12.03 הוא הנושא המצריך הכרעה.

האם נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובעת מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים).

נסיבות התאונה

2.התובעת תארה את נסיבות התאונה "בתאריך 9.12.03 יצאתי מביתי לעבודה השעה הייתה 7:20 לערך כאשר יצאתי מביתי ברח' כליל החורש 5 עמדתי להיכנס לרכב שחנה על המדרכה, נפלתי ומעדתי כתוצאה משפה של המדרכה שבורה... ברצוני לציין כי הנפילה ארעה בסמוך לרכב (מרחק של כ-20 ס"מ מהדלת) שעמדתי לפתוח על מנת להכניס את התיק שלי ולנסוע לעבודתי, עוד יצויין כי החזקתי ביד את המפתח של הרכב" (סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית של התובעת).

3.לתמיכה בגרסה זו העיד בנה, אופיר אשכנזי; אופיר אמנם לא ראה את התאונה אך מיד ובסמוך לתאונה "שמעתי צעקות מבחוץ של אמא...שמעתי צעקות ויצאתי בריצה וראיתי את אמא מוטלת על הרצפה ליד הרכב..." (סעיף 6 לתצהירו), אופיר סייע לאמו לשוב הביתה והזמין אמבולנס שפינה את התובעת מביתה.

4.הנתבעת ניסתה להראות כי נסיבות התאונה היו שונות מהתיאור שנתנה התובעת לתאונה. לטעם הנתבעת נפלה התובעת בביתה, ולא בסמוך לרכב, וזאת בקשה להסיק מהמועדים שאינם מתיישבים עם התנהלות התובעת. לטענת הנתבעת הגרסה האחרונה של התובעת אינה מעוגנת בחומר הראיות, גם לא בגרסאות קודמות שמסרה במסמכים שונים, לרבות עדויות המשתנות מגרסה לגרסה לענין שעת הנפילה, ועוד טענה הנתבעת כי שינויי הגרסה בולטים שבעתיים לנוכח השוני בין האמור בכתב התביעה לבין האמור בתצהיר עדות ראשית של התובעת.

5.לחלופין טוענת הנתבעת כי גם אם יקבע שהתובעת אכן נפלה בדרך לרכב, הרי שיש לקבל את גרסת התובעת כי הגורם האפשרי היחיד לנפילתה הוא שבר במדרכה, ואין כל קשר סיבתי עובדתי ממילא לא משפטי בין הנפילה לבין הרכב ועל כן אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים.

שעת האירוע

6.הנתבעת הפכה אבן על אבן ועשתה כל שניתן במטרה לסתור את הטענות העובדתיות של התובעת; כך חקרה את התובעת זמן ארוך בקשר לשלל פרטים בגרסתה; כך זימנה הנתבעת לעדות את גב' סיגלית יוסופוב, שהיתה חובשת במד"א בעת האירוע והיתה באמבולנס שפינה את התובעת מביתה; כך גם לא פסחה על האפשרות לזמן לעדות את מר יוסף איסמעיל, שהיה נהג האמבולנס המפנה. הנתבעת לא הסתפקה בכל אלה ואף ראתה לזמן לעדות את החוקר מטעמה שחקר את התובעת.

אשר לשעת אירוע הנפילה אומר כבר כי לא ראיתי להסיק מהעדויות שהובאו לפני כי התאונה ארעה בבית. לטעמי לכל היותר מדובר בטווח זמנים של כעשרים דקות בלבד ואיני מיחסת לכך 'שינויי גרסה' כפי שבקשה הנתבעת; אני סבורה כי הפרש הזמנים אינו מהותי ולא התרשמתי כי יש לו השלכה לפרטים אחרים בגרסת התובעת.

לא מצאתי לקבל את הטענה כי חוסר הדיוק בשעה המדויקת בה נקבה התובעת, שכאמור הוא שולי מבחינתי, תומך בטענת הנתבעת עד כדי דחיית גרסת התובעת; דווקא השינויים המזעריים בשעה שציינה התובעת תחת ציון מדויק עד כדי אותה דקה מעידים על גרסה אמיתית, שהרי מדובר בדברים שנמסרו בקשר לאותה עת - בוקרו של יום, בטרם החל יום העבודה ועל לוח זמנים המדבר פחות או יותר על אותה שעה ואלה בהחלט מתיישבים עם גרסה סבירה. וכפי שהתרשמתי דווקא אי דיוק שולי בפרטים הקטנים מעיד על גרסה אמיתית ובודאי לא אוכל לומר כי הנתבעת בססה את טענותיה לענין מקום הנפילה, עד כדי קביעת ממצאים על יסוד זה הראיות שהביאה. ואפרט.

אשר לשעת פינוי התובעת באמבולנס; הנתבעת הפנתה לטופס שמולא בעת פינוי התובעת באמבולנס "דווח על חולה/נפגע באמבולנס" (נ/5).

לטענת הנתבעת, שעת הפינוי כפי שצוין בדוח האמבולנס (נ/5) מוקדמת מהשעה שמסרה התובעת ומתיישבת רק עם הסבר שהנפילה התרחשה בתוך הבית בטרם יצאה התובעת לעבודה. עוד ציינה הנתבעת כי ברישום שנערך בעת שהאמבולנס פינה את התובעת, בחלק המתייחס לפרטי נפילת התובעת, לא נזכרת כלל 'תאונת דרכים'.

לטענת הנתבעת השעה המצוינת בנ/5 כ"שעת ביצוע המדידות" היא 7:10, ומכאן ששעה זו אינה מתישבת עם שעת אירוע הנפילה כפי שטענה התובעת בכתב התביעה או בתצהירה.

לחיזוק טענה זו הפנתה הנתבעת לדברי החובשת והנהג בעדותם בדבר מועד ביצוע המדידות, מהם מבקשת להסיק כי אירוע הנפילה התרחש עובר לשעה 07:00 מאחר שהמדידות בוצעו ב-07:10 לאחר שהאמבולנס הוזמן וממילא עבר פרק זמן מאז הוזמן האמבולנס עד שהגיע לבית התובעת ורק אז נערכו המדידות, מכאן שלשיטת הנתבעת מדובר בנפילה שארעה לפני השעה 07:00; אם כך הוא, אין שעה זו מתיישבת עם דברי התובעת בקשר לשעת יציאתה לעבודה וגם לא עם דו"ח נוכחות בעבודה שצורף; שהרי לפי לוח זמנים זה היתה התובעת עדיין בבית ולא סביר כי עובר לשעה 07:00 כבר היתה בדרך לעבודה אליה היא מגיעה לרוב לאחר השעה 7:30. הנתבעת גם צירפה את עדות החוקרמטעמה ממנו עלה כי משך הנסיעה מבית התובעת לעבודה אורך כ-3.5 דקות בלבד.

הנתבעת גם הפנתה לאמור בטופס נ/5, היא הגרסה שנמסרה לחובשים שהגיעו לפנותה, בו צוין "הנ"ל נתקלה בחפץ ועקב כך נפלה..."; בחקירתה לענין האמור בנ/5 מאשרת החובשת כי "... גם רשום מה שהיא אמרה. אני מפנה אותך להערות שכתוב שם 'הנ"ל נתקלה בחפץ', זה מה שהיא אמרה. כתב היד הוא שלי" (עמ' 12 ש' 10- 11); עוד הפנתה הנתבעת ל'קוד ההזנקה' שצוין בטופס, וכפי שהסבירה החובשת כי הקוד המצוין בנ/5 אינו קוד של תאונת דרכים אלא קוד המסמל 'חבלה'. מכל אלה בקשה הנתבעת ללמד כי הגרסה הראשונית של התובעת כפי שמסרה לצוות האמבולנס שהגיע לפנותה היתה הגרסה האמיתית ובה לא נזכר 'רכב' ועל כן יש להסיק כי נפלה בנסיבות אחרות עת "נתקלה בחפץ" (נ/5).

9.לציין כי ככל שמדובר בעדות החובשת והנהג, הרי מדובר בעדים שציינו במפורש שאינם זוכרים את האירוע נשוא התביעה, וכל עדותם סבה על נהלי עבודה רגילים על פיהם נהגו לפעול. אף אחת מהעדויות לא הוסיפה לעובדות של המקרה שהובא להכרעתי, ובודאי שלא היה בדברים הכלליים שמסרו העדים הללו כדי לסתור את העובדות שתוארו על ידי התובעת ונתמכו בעדות בנה. איני רואה ליתן לעדות מי מהם משקל ממשי ככל שהדבר קשור לנסיבות האירוע שבמחלוקת וודאי לא אוכל לקבוע ממצאים על סמך עדויות של עדים שלא זכרו את המקרה הפרטני. כל שיכולתי ללמוד מעדות השניים, הוא האם הנתונים המופיעים בטופס נ/5 מתיישבים עם נהלי העבודה עליהם העידו והאם יש בכך לסתור את גרסת התובעת - ולא מצאתי סתירה כאמור.

10.אשר לשעה המשוערת של הנפילה לפי שעת ביצוע המדידות, נשאלה החובשת כמה זמן חולף מרגע הגעת האמבולנס למקום ועד לביצוע המדידות, ועל כך השיבה החובשת בהגינותה "תלוי במצב החולה" (עמ' 11 ש' 26) וכי "רואים קודם מה מצב החולה..." (עמ' 11 ש' 28), קרי, החובשת לא היתה יכולה לומר כמה זמן חלף במקרה דנן. הנהג שנחקר בנושא אמר כי מדובר ב"פחות מעשר דקות, אני חושב שכשלוש דקות" (עמ' 15 ש' 23), וכן "כאן היינו שני אנשים לפי נ/5 אז זה בטח פחות" (עמ' 15 ש' 29), 'עשר דקות'? 'שלוש דקות'? 'בטח פחות'? – לא נדע, מאחר שעדים אלה העידו מהשערותיהם. ברור כי במצב דברים זה, ועל בסיס השערות, כאשר המחלוקת בין גרסת התובעת לבין טענת הנתבעת מדברת על דקות מספר לא ניתן לבסס ממצא כלשהו.

הנהג המשיך לשער השערות וכך אמר "אפשר להניח שהגעתי למקום דקות ספורות לפני 7.10. אני יכול להיות גם ב-7.09" (עמ' 16 ש' 13), כאשר נשאל על ידי הנתבעת במפורש אם אפשר להניח שהיה בדרכו למקום כבר ב-06:55 ולאחר שהוצגה לו מפה השיב "את מראה לי את המפה... לפי המיקום זה גג שלוש ארבע דקות מרגע שקיבלנו את הקריאה, זה צמוד לתחנת מד"א"; ניתן להבחין בבירור כי ההשערות 'גמישות' ומשתנות לפי החומר שמוצג לו ואין בעדותו עובדות אלא השערות ומסקנות.