אשכנזי ואח' נ' ח.י שירות ולוגיסטיקה בע"מ ואח'

פסק דין

תמצית העובדות

1. התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעים לפיצוי בסכום של 11,880 ₪, עלות מסך הטלוויזיה שהיה ברשותם – שנרכש מהנתבעת 2 (להלן: "החנות"), והיה באחריות הנתבעת 1 (להלן: "חברת השירות") - ואשר ניזוק, וביקשו להוסיף לסכום זה פיצוי בגין הוצאות שכר עו"ד בסך 1,180 ₪ ובגין עוגמת נפש, פיצוי נוסף בסך 3,000 ₪ בשל העדר אפשרות להשתמש במסך מאז ניזוק בחודש אפריל 2013.

2.התובעים טענו כי כ- 7 חודשים לאחר שנרכש נתגלתה תקלה במסך, וטכנאי של חברת השירות הגיע לביתם, הוריד את המסך (המותקן על זרוע), תיקן את המסך והרכיבו חזרה, ועזב את ביתם לאחר שבדק ומצא שהמכשיר עובד, בדיקה קצרה בלבד, ואז כובה המכשיר. לטענתם, באותו ערב ראו שהתמונה אינה מושלמת, ועל כן פנו לחברת הלווין יס, מאחר שסברו שיש בעיה בממיר. התברר כי הממיר תקין, ועל כן חזרו וקראו לנציג חברת השירות. בביקורו השני של הטכנאי נאמר להם שישנו נזק פיזי במכשיר, כאשר הופנו לבעיה קלה בפינה שמאלית עליונה של המסך. התובעים הסבירו כי התעקשו שלא גרמו לנזק פיזי למוצר, ועל כן דרשו שהמכשיר ייבדק במעבדה, והוא נלקח מביתם כשהוא עובד – והוחזר לאחר מכן כמכשיר שאינו ניתן לשימוש כלל.

3.הנתבעת טענה כי הנזק הפיזי היה גלוי במכשיר כאשר הגיע הטכנאי בפעם השנייה, וכי אין ספק שכאשר עזב הטכנאי את בית התובעים לאחר תיקון המסך, עבדה הטלוויזיה ומכאן שהנזק נגרם לאחר עזיבת הטכנאי, ובאחריות התובעים.

לטענת הנתבעת, בדיקת המסך במעבדה אישרה כי הנזק נגרם כתוצאה משבר פיזי במסך, ואין כל כדאיות בתיקונו.

דיון והכרעה

4. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

5.חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 קובע בפרק ד1 חובה כללית של מוכר לתת לקונה שירות לאחר מכירה. מכוח חוק זה הותקנו תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו – 2006. תקנות אלו קובעות תקופת אחריות מינימאלית של שנה, במהלכה על היצרן או היבואן החובה לתקן כל ליקוי ופגם בממכר לאחר מכירתו. החריג היחיד לחובה זו מצוי בתקנה 2(ג) לפיה פטור היצרן מחובתו האמורה, במקרה ש"הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן". הנטל להוכיח את קיומו של החריג מוטל על היצרן. תקנה 8 קובעת כי במקרה והיצרן הוכיח כי קלקול המוצר נגרם בשל רשלנות הצרכן, הוא רשאי לדרוש תמורה בעד התיקון או ההחלפה של המוצר.

6.זכויות הצרכן על פי חוק הגנת הצרכן והתקנות שהותקנו על פיו הן קוגנטיות, היינו, הצרכן אינו יכול לוותר עליהן (ואם ויתר - אין תוקף לוויתור זה). לפיכך, אם אין בידי הנתבעת להוכיח כי הקלקול במסך מקורו בנזק מכוון שגרם הצרכן – אזי מוטל על הנתבעת לתקנו, ואם לא תוכיח שהנזק נגרם בשל רשלנות התובע, עליה לשאת בהוצאות התיקון. מקום שלא ניתן לתקן את המוצר, על הנתבעת להחליפו, וזאת ללא תשלום מצד הצרכן.

7.במקרה דנן, עדותה של התובעת היתה מהימנה עלי ומנגד הנתבעת לא הוכיחה כי הנזק נגרם בעת שהמסך היה בשליטתם הבלעדית של התובעים. הנתבעת לא דאגה להתייצבות הטכנאי שטיפל במסך בבית התובעים, שיכול היה להסביר מהן הפעולות שביצע בעת התיקון, כמה זמן עבד המסך לאחר שהושלם התיקון, אם המסך יכול היה להיפגע בעת שהוא מותקן על הקיר, אם יש נגישות למסך בהיותו על הקיר ואם יש אפשרות לפגיעה פיזית במסך שנותר מותקן במקומו. בעניין זה אפנה לעדות התובעת, לפיו: "אין ילדים קטנים בבית והטלוויזיה תלויה גבוהה, אין לי גשה למסך ויש גם מזנון מתחת. לבית המשפט אני מבהירה שלא פגעתי במסך בזמן ניקיון ולא נזרק משהו לכוון המסך."

עוד יכול היה הטכנאי להבהיר באיזה מצב נאסף המסך; אם המסך היה מותקן על זרוע (כטענת התובעים) או בהתקנה שולחנית (כפי שצויין בסעיף 3.1 לכתב ההגנה של חברת השירות להודעה לצד שלישי); ואם ניתן היה לצפות בו בתמונה סבירה באותה עת; מהו הנזק הפיזי בו הבחין בעת שהגיע בביקורו השני לבית התובעים, ואם היה מדובר בפגיעה ממשית וברורה לעין, בניגוד לטענת התובעת כי הופנתה לנקודת נזק קטנה בפינה עליונה של המסך.

8.זאת ועוד, לא צורף לכתב ההגנה ולא הוצג בפניי במהלך הדיון דו"ח ביקור טכנאי בבית התובע, חרף העובדה שטכנאי חברת השירות ביקר אצלם פעמיים בגין תלונות על ליקויים במסך.

9.הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4)595, 602 [1990]).

כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

לאור האמור, העדר הטכנאי כעד מטעם הנתבעת, פועל לחובתה.

10.בהחלט ייתכן כי הטכנאי, בעת ביקורו הראשון בבית התובעים ובמהלך תיקון המסך, נגע בו בחוזקה וגרם לפגיעה פיזית במכשיר, שלא נראתה על ידו או על ידי התובעים בבדיקה הקצרה שבוצעה בסיום התקנתו חזרה על הקיר. מקובל עלי הסבר התובעת לפיה לאחר שהמכשיר חזר לעבוד, סברה כי הפגיעה הקלה בתמונה נובעת מתקלה בממיר, ולכן חלפו מספר ימים עד שחזרה והזמינה טכנאי מחברת השירות לבדיקה נוספת של המסך.

11.לאור מכלול האמור לעיל ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, שמעתי את הצדדים בדיון והתרשמתי מהתנהלותם, ובשים לב להימנעות חברת השירות מהבאת הטכנאי או דו"חות הטיפול שביצע במסך בבית התובעים, הגעתי למסקנה כי התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי הנזק הפיזי למסך לא נגרם על ידם.

12.הנזקים: אין ספק כי אבדן עלות המכשיר (11,800 ₪) מהווה נזק ישיר לתובעים. בנוסף, אני מקבלת את הטענה כי התובעים נדרשו לשלם 500 ₪ כשכר טרחת עו"ד, עבור משלוח מכתב התראה לנתבעת.