אשכנזי ואח' נ' קורן ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו לרכבו של התובע 1 כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 18/8/10.

1.לטענת התובעים , במועד הנקוב, נסע התובע 2, ברכבו של התובע 1 ברח' יהודה הלוי בנתיב האמצעי המורה על נסיעה ימינה והנתבע 1 נסע ברכבו בנתיב מימינו. לטענת התובע 2, בעודו נוסע כאמור, סטה לפתע רכבו של הנתבע 2 לכיוון שמאל ובמהלכו זה פגע ברכב התובע 1 . לטענת התובעים, בנסיבות האמורות, האחריות על התאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך עליו ועל הנתבעת 2 – מבטחת רכבו – לשפותו ביחד ולחוד בגין הנזקים אשר אירעו להם כפועל יוצא מהתאונה.

2.לטענת הנתבעים, הנתבע 1 נסע במועד הנקוב בנתיב הימני ביותר ואילו התובע 2 נסע משמאלו. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 נסע בנתיבו ללא כל סטייה והיה זה התובע אשר סטה לכיוון נתיבו ופגע בו. בנסיבות האמורות, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 2 ומשכך, דין תביעתם של התובעים להדחות.

3.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע 2 והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן, באמצעות מכשיר הטלפון של הנתבע 1, תמונות מקום התאונה.

4.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

5.הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעים חובה להוכיח את תביעתם, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתם- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע להם כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

6.בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

7.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה , כאשר כל אחת מן הגרסאות נתמכת בעדותו של בעל דין בלבד ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי לא זו בלבד שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם אלא שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעים והכל כמפורט להלן.

ראשית, אציין כי, עדותו של התובע 2 בפני לא הייתה קוהרנטית אל מול כתב תביעתו וזאת הואיל ובמסגרת עדותו בפני ציין כי ראה את רכבו של הנתבע 1 כשהוא סוטה לכיוון נתיבו, ניסה להתחמק מפגיעתו , הדבר לא עלה בידו ומשכך, פגע בו ברכבו, רכב הנתבע 1. גרסתו זו של התובע לא בא זכרה בכתב התביעה והיא נמסרה רק משעומת התובע 2 אל מול הנזקים לרכבו שהם נזקים מסוג שריטות, בעוד שאילו גרסתו כפי שעלתה בכתב התביעה הייתה נכונה כי אז היה מצופה שיגרם לו נזק מסוג מעיכה. שינוי גרסתו של התובע 2 ושיפורה, יש בהם בכדי לפגוע במהימנות גרסתו.

זאת ועוד, לו אמנם גרסתו של התובע 2 היתה נכונה , דהיינו לו אמנם הבחין ברכבו של הנתבע 1 מתקרב לכיוונו, כי אז היה מצופה כי תגובתו האינסטינקטיבית והמתבקשת תהיה האטת רכבו ואף בלימתו וזאת, על מנת להימנע מפגיעה. אלא , שעיון בתמונות הנזק לרכבו של התובע 1 מעלה כי ברכבו שריטות כמעט לכל צידו הימני. מיקום הפגיעות וטיבן יש בהם בכדי להעיד על כך שבזמן התאונה היה רכבו של התובע 1 בתנועה ויתרה מכך, כי רכבו של התובע 1 נסע במהירות העולה על מהירות נסיעתו של הנתבע 1 ומשכך, נגרמו לו נזקים לאורך כל צידו. לאור האמור, מיקום הפגיעות וטיבן – יש בהם בכדי לשלול גרסתו של התובע 2 ולתמוך בגרסת הנתבעים ולפיה, ארעה הפגיעה עת רכב התובע 1 סטה לכיוון נתיב נסיעת הנתבע 1 בזמן נסיעה ותוך עקיפתו.

משכך, הנני קובעת כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם ומשכך, דין תביעתם להדחות.

8.אשר על כן הנני דוחה את תביעתם של התובעים . לאחר ששקלתי ולפנים משורת דין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.