אשכנזי ואח' נ' בטחון שרותים אבידר בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשות לדחיית התביעה על הסף ולמחיקתה וכן בקשת התובע לתיקון טעות סופר בכתב התביעה.

התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, במהלך השתתפותו ביום 22.2.2006 בקורס ריענון למאבטחים (להלן: קורס הרענון). התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, בטחון שירותים אבידר בע"מ (להלן: הנתבעת), שעסקה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, בין היתר, גם בהכשרת מאבטחים לתחבורה ציבורית.

התביעה הוגשה ביום 1.1.2013, בסמוך מאד לתׂם תקופת ההתיישנות.

בכתב התביעה פירט התובע כי ביום התאונה הגיע עם מאבטחים נוספים לקורס הריענון במכון וינגייט. במסגרת הקורס, כך נטען, עברו המאבטחים אימוני קרב מגע ולצורך כך הושבו במעגל סביב זירה, בה התאמנו בכל פעם שני מאבטחים בקרב מגע. במהלך אחד הקרבות, כך הוסיף התובע וטען, נפל אחד המאבטחים ישירות על גופו של התובע, ופגע בו ברגלו ובירכו. התובע הובהל לחדר המיון בבית חולים הלל יפה בחדרה, המשיך לסבול מכאבים עזים, בהמשך עבר ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת בירכו השמאלית והוא ממשיך לסבול מכאבים ומהגבלות.

התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, לתובע נקבעו נכויות זמניות והחל מיום 1.5.07 נקבעו לו 20% נכות לצמיתות.

הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף. בבקשה פירטה הנתבעת כי התביעה הוגשה בגין אירוע שארע – כך על פי כתב התביעה – במהלך קורס ריענון למאבטחים במכון וינגייט. ואולם, כך נטען, "הנתבעת מעולם לא פעלה ו/או אימנה ו/או שכרה /או השתמשה ו/או שלחה מאבטחים להכשרה במכון וינגייט, שם על פי הנטען אירעה התאונה נשוא התביעה. לנתבעת אין ולא היה במועד התאונה כל קשר למכון וינגייט" (סעיפים 2 ו-3 לכתב התביעה).

בד בבד, הגישה הנתבעת כתב הגנה ושלחה הודעת צד שלישי לדני-הי (מטווחי קיסריה) בע"מ (להלן: הצד השלישי).

הצד השלישי מצידו הגיש כתב הגנה ובקשה למחיקת הודעת הצד השלישי על הסף. בבקשה נטען כי בין הצד השלישי לבין הנתבעת אין קשר, וממילא אין כל יריבות, שכן הצד השלישי מנהל את ענייניו באתר המטווחים שלו בקיסריה, והוא מעולם לא פעל במכון וינגייט.

לאור האמור, הגיש התובע בקשה לתיקון טעות סופר בכתב התביעה. בבקשה נטען כי לאחר קבלת בקשת הנתבעת לדחייה על הסף, התברר כי בכתב התביעה צוין בשוגג כי התאונה ארעה במהלך קורס במכון וינגייט, שעה שבפועל נערך קורס הריענון במתחם דני-היי מטווחי קיסריה. אשר על כן, נתבקש תיקון כתב התביעה כך שזירת האירוע תשונה מ"מכון וינגייט" ל"מטווחי קיסריה". הבקשה נתמכה בתצהירו של בא-כוח התובע.

הנתבעת הגישה התנגדותה לבקשה וטענה להתיישנותה. בתגובתה עמדה הנתבעת על כך שהתובע ציין כי זירת האירוע הייתה במכון וינגייט בשני סעיפים נפרדים בכתב תביעתו ואף חזר על כך בתצהיר תשובותיו לשאלון. זירת האירוע, כך נטען, מהווה עובדה חשובה ומהותית להוכחת התביעה והיא חלק מעילת התביעה. אין מדובר בפרט טכני או בטעות סופר, אלא בפרט מהותי היורד לשורשו של עניין ומהווה בסיס לתביעה. טענת התובע לזירה חדשה, כך נטען, מהווה עילת תביעה חדשה, שהתיישנה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד האירוע. הצד השלישי אף הוא הגיש התנגדותו לתיקון המבוקש.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות הטענות שנשמעו בדיון בפני, הגעתי למסקנה כי יש להתיר את תיקון כתב התביעה המבוקש.

כידוע, גישת בתי המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית ביותר. בית המשפט רשאי, בכל עת, להורות על תיקון כתב טענות על מנת ש"יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין" (תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). במקרה דנן, הוגשה בקשת התובע לתיקון כתב תביעתו בשלב מקדמי של בירור התביעה.

הנתבעת טוענת כי יש בתיקון המבוקש כדי להקים עילת תביעה חדשה, אשר אילו היתה מוגשת בכתב תביעה חדש היתה מתיישנת, ואולם אין בידי לקבל טענה זו.

כאשר מועלית הטענה כי תיקון כתב התביעה יביא לכדי פגיעה בנתבע בשל שלילת האפשרות להעלות טענת התיישנות, יש להבחין בין שני מצבים שונים: "האחד – כאשר כתב התביעה המקורי כלל מרכיבי יסוד כלשהם של העילה שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע והאחר – כאשר מלכתחילה לא גילה כתב התביעה עילה. במקרה הראשון אין מניעה לתיקון ולעניין זה די 'בייחוס היולי, בלתי מלא ובלתי מפורט של העובדות לנתבע כדי להניח נדבך שניתן לבנות עליון בקשת תיקון', אפילו חלפה תקופת ההתיישנות בתקופת הביניים' [הדגשות הוספו]. במקרה השני לא יתוקן כתב התביעה אם חלפה תקופת הביניים" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 353 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995; ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126 (1980)).

המונח "עילת תביעה" מקבל בהקשר זה של תיקון כתבי טענות משמעות רחבה (ראו למשל: רע"א 3319/06 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק החברה נ' ג'ברה (טרם פורסם, 28.1.2007)).

המקרה הנדון נופל בגדר הסוג הראשון של המקרים. כתב התביעה כולל, לכאורה, את מרכיבי היסוד של העילה הנטענת במובנה הרחב – קרות האירוע הנזיקי ממנו נפגע התובע – והוא כולל ייחוס לכאורי של חבות לנתבעת, כמי שעסקה בהכשרת המאבטחים.

זאת ועוד. מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה והוצגו לבית המשפט במהלך הדיון עולה כי תיקון זירת האירוע נחוץ על מנת לברר את השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. כך, בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שמילא התובע בסמוך לאחר התאונה, וחתום בין היתר על-ידי הנתבעת עצמה, מצוין במפורש כי התאונה אירעה בקיסריה ולא במכון וינגייט; התובע הובהל ממקום התאונה לבית חולים 'הלל יפה' הסמוך לקיסריה; ולא למותר לציין אף כי הנתבעת שלחה את הודעת הצד השלישי לדני היי (מטווחי קיסריה) בע"מ, תוך שהיא מציינת, בין השאר, כי "הצד השלישי היה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים ו/או המחזיק ו/או בעל השליטה במבנה בו אירעה התאונה נשוא התביעה, ואשר הושכר על ידו לשם קיום אימון קרב המגע במהלכו על-פי הנטען נפגע התובע".

אשר על כן, אני מתירה את התיקון המבוקש, כך שבמקום "מכון וינגייט" ירשם "מטווחי קיסריה". כפועל יוצא מהחלטתי זו, איני נדרשת להכריע בבקשות לדחייה על הסף ולמחיקת ההודעה לצד שלישי על הסף.

הנתבעת ושולחת ההודעה לצד שלישי רשאית להגיש כתב הגנה והודעת צד שלישי מתוקנים מטעמה תוך 30 יום. לחלופין, רשאית היא להודיע כי כתב ההגנה ו/או ההודעה לצד השלישי יוותרו במתכונתם המקורית.