אשכנזי ואח' נ' איז'ק ואח'

החלטה

ההליך וטענות הצדדים:

לפניי בקשה למתן צו מניעה שיאסור על המשיבים או שוכרים מטעמם להחנות כלי רכב בחניה המוצמדת לדירת המבקשים.

המבקשים הם בעלי דירה בבית משותף ברח' אנצו סירני 18 בגבעתיים והמשיבים 1-2 הם בעלי שתי דירות בבנין והוריו של המשיב 3.

בעלי הדירות בבניין החליטו להפוך את חצר הבניין לחניון שישרת את הדיירים ובהסכם מיום 16.4.10 שצורף כנספח א' לבקשה, הוצמדה לכל אחד מהדירות חניה וזאת על סמך הגרלה שנעשתה ואף נקבעו הוראות בדבר אופן ביצוע הפרוייקט. בעלי הדירות חתמו על ההסכם (להלן: "ההסכם").

יוער כי המבקש 1 (להלן :"המבקש") הוא עורך דין וניסח את ההסכם והמשיב 1 הוא קבלן ונדרש על פי ההסכם לסייע בהתקשרות אל מול הקבלנים המבצעים (ואף נרשם כקבלן מבצע במסמכי ההיתר שהוגשו לעיריה). אחת הדיירות לשעבר היא אדריכלית וסייעה בהיבט התכנוני.

עוד יוער, כי המבקשים אינם מתגוררים בבניין אלא משכירים את דירתם וכך גם המשיבים 1-2 שאינם מתגוררים בבנין אלא המשיב 3 (ומשכירים את הדירה הנוספת).

בהתאם להסכם, המבקשים קיבלו את חניה 1 והמשיבים את חניה 4 (ובבעלותם גם חניה מס' 6 שהוצמדה לדירה נוספת בבנין שנרכשה על ידם), הכל כפי השרטוט המצורף לבקשה.

נטען שהמשיבים (היינו המשיב 3 שמתגורר בבניין) מחנים את רכבם על החניה השייכת למבקשים וזאת לאחר שהעלו טענה כי קיימים עמודים המפריעים להם לתמרן ולעשות שימוש בחניה שהוקצתה להם.

המשיבים הגיבו לבקשה והעלו טענות בדבר ההסכם שנחתם מתוך טעות ו/או הטעיה שביצע המבקש שהוא כאמור עו"ד בהשכלתו. עוד נטען, כי בזמן חתימת ההסכם לא בוצעו מדידות והמשיבים לא יכלו לדעת כי הסכמתם נעשית מתוך טעות שכן הצדדים לא לקחו בחשבון את העמוד התומך של הבניין ואף עמוד טלפון שנמצא בסמוך. משכך, טענו שיש לבטל את ההסכם.

המשיבים הפנו לכך, שהם נשאו בעלויות הקמת החניה ולא סביר, שתוקצה להם חניה שהם לא יכלו להשתמש בה.

היום התקיים לפני דיון. מטעם המבקשים נחקר המבקש והדייר עודד רוזן. מטעם המשיבים נחקרו המשיב 1 והמשיב 3.

יצוין כי הצדדים הסכימו ללא קשר לתוצאת ההחלטה בבקשה זו, לנהל הליך של גישור, ובהתאם לכך יינתנו הוראות בסוף ההחלטה.

דיון והכרעה:

בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על המבקש סעד זמני לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה. בשוקלו האם יש מקום לתת צו מניעה זמני, בוחן בית המשפט את סיכויי התובענה.

בנוסף, בית המשפט שוקל את מאזן הנוחות ומשווה בין נזקו של המבקש אם לא ינתן הצו לבין נזקו של המשיב אם ינתן הצו. ולבסוף, בית המשפט בוחן את תום הלב של הצדדים והאם מבקש הסעד השתהה בפנייה לבית המשפט.

המבקשים הוכיחו באמצעות ההסכם כי קיימת להם זכות לשימוש בלעדי בחניה 1. אף אם הועלו טענות כנגד ההסכם, לרבות פגמים בכריתתו, הרי שמדובר בהסכם שריר וקיים שטרם בוטל על ידי מי מהצדדים, או הערכאה המוסמכת ועל כן הוא עדיין הסכם מחייב.

אף אם בוטל דה פקטו על ידי המשיבים, שעשו שימוש בחניית המבקשים, הרי שיש לבחון את חוקיות הביטול והתוצאה המתבקשת של הביטול. אין בהכרח שהתוצאה תהא שיש לבטל את ההצמדה של חניה 1, לדירת המבקשים.

מבלי לקבוע מסמרות, או עמדה בנוגע לטענות המשיבים אודות בטלות ההסכם, הרי שחרף העובדה שהתרשמתי שהצדדים פעלו בהסכם כבעלי דירות ולא כבעלי מקצוע, הרי שאין להתעלם מכך שהמשיב 1 הוא קבלן וריכז את החלק הביצועי של הפרויקט, ואין מדובר במצב בו הוטעה באופן בוטה על ידי המבקש שהוא עו"ד. נכון הוא, שהמבקש ניסח את ההסכם, אולם לא התרשמתי, לפחות בשלב זה של הדיון, כי ההסכם אינו משקף את כוונת הצדדים כפי שגובשה במועד חתימתו.

לכך יוסף, כי המשיבים חתמו כבעלי הנכס על מסמכי ההיתר, הכוללים את תוכנית ההיתר והתשריט שנערך לאחר מדידות (גרמושקה). לפיכך, נטען כי אין מדובר בהסכם שנעשה מתוך מחטף, או ללא הבנה של המוסכם.