אשכנזי-גיספן נ' כברה ואח'

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של כב' השופט דוד גדול מיום 5/4/11 בתיק אזרחי 46606-12-10 במסגרתו דחה על הסף מחמת התיישנות את תביעת לשון הרע שהגישה המערערת כנגד המשיבים.

הטעם לדחיית התובענה היה שמעשה הוצאת הדיבה לו טענה המערערת התרחש בשנת 1995 ואילו התביעה הוגשה רק בדצמבר 2010, קרי יותר מ- 15 שנים לאחר מעשה העוולה הנטען.

כדי להתגבר על טענת ההתיישנות העלה הטוען מטעמה של המערערת את סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות היוצרים חריגים לכלל לפיו תובענה מתיישנת בתוך 7 שנים מהמועד בו התגבשה עילת התביעה.

סעיף 7 לחוק ההתיישנות אינו לענייננו מאחר והוא עוסק בתביעות בגין תרמית או הונאה או בתביעות שיש בהן יסוד מסוג זה ואילו בענייננו התביעה היא בגין הוצאת לשון הרע.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות הוא איפוא ההוראה המרכזית עליה ביסס הטוען מטעמה של המערערת את ערעורו. סעיף זה מאפשר הארכת תקופת ההתיישנות בנסיבות שבהן "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן".

בענייננו הטענה היא כי הוצאת לשון הרע נעשתה במזכר שהיה מצוי בתיקה הרפואי של המערערת אצל המשיבה 2 וכי מזכר זה כמו גם התיק הרפואי כולו נמסר למערערת רק בשנת 2007. המסקנה שמבקש הטוען מטעמה של המערערת להסיק היא כי עד שנת 2007 לא היתה למערערת ידיעה על העובדות הרלוונטיות. כן טען כי לאור נסיבותיה האישיות של המערערת כמו גם דרך ההתנהגות של המשיבה 2 כיום, לא סביר היה לדרוש ממנה לפנות ולקבל את המידע לפני שנת 2007.

אין באפשרותי להסכים עם הטוען מטעם המערערת בעניין זה ועל כן עלי לדחות את הערעור ולאשר את החלטת ביהמ"ש קמא לסלק את התביעה על הסף.

ראשית אין כל וודאות כי המערערת לא פנתה וקבלה את החומר עוד לפני שנת 2007 וזאת לאור העובדה שבא כוחה פנה כבר בשנת 1997 לקבלת תיקה הרפואי ולפי טענת המשיבה 2 אף יש להניח כי קיבל את התיק הרפואי .

ואולם, וזהו העיקר, אף אם אניח כי בשנת 1997 לא הועבר התיק הרפואי במלואו, עדיין המערערת לא עמדה בנטל להוכיח כי "אף בזהירות סבירה" לא יכלה לדעת את האמור בתיקה הרפואי. אין חולק כי בשנת 2007 הועבר התיק הרפואי על ידי המשיבה 2 משנדרש על ידי עמותה אליה פנתה המערערת. ככל שאכן לא נעשתה פניה, לא ברור מדוע לא נעשתה עד שנת 2007. אף אם נביא בחשבון את מצבה של המערערת לאחר האשפוז הרי שחלוף 12 שנים ממועד האשפוז הוא בוודאי תקופה מופרזת להארכת תקופת ההתיישנות. בהקשר זה חשוב לתת את הדעת לתכליות בעטיין נקבעה על ידי המחוקק תקופת התיישנות, ולוודא כי הפרשנות שניתנת לחריג שבסעיף 8 אין בה כדי לרוקן את תקופת ההתיישנות מכל תוכן ותכלית.

לאור כל זאת הערעור נדחה.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה והודעה היום י"ד אלול תשע"א, 13/09/2011 במעמד הנוכחים.

עופר גרוסקופף, שופט

הוקלד על ידי: אלה דגן