פסק דין
בפני תביעה ותביעה שכנגד על רקע שירותי עריכת דין שהעניק התובע לנתבעים.
בין התובע לבין הנתבעים נכרת הסכם שכר טרחה שלפיו התחייבו הנתבעים לשאת בשכר טרחתו של עורך הדין, התובע, על בסיס שעות העבודה שיושקעו בפועל ובלא הגבלה של השעות שישוקעו. על רקע זה, בחלוף כ- 6 שנות ייצוג משפטי ומשלוח חשבונות שכר טרחה רבים, טוענים הנתבעים כי מלכתחילה הוסכם בעל פה על הגבלת השעות שהושקעו, ועוד טוענים הנתבעים שיש לפסול כליל את דוחו"ת שעות העבודה עליהם התבסס התובע בהיותם מנופחים ולא אמינים.
מחלוקות אלו בדבר מהות ההסכם בין הצדדים ותקיפת דרישת תשלום שכר טרחה בהסכם המבוסס על תשלום לפי שעות – עומדות במוקד תובענה זו.
העובדות
התובע הינו עורך דין ושותף במשרד עורכי דין. הנתבעת 1, שלטי הגליל מ.ס. (1996) בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית אשר במסגרת פעילותה ניהלה חשבון בבנק לאומי לישראל בע"מ, סניף כרמיאל (להלן: "הבנק"). גב' ציפי דהן, הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה מנהלת ובעלת שליטה בחברה. מר שמעון דהן, הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הינו בן זוגה של הנתבעת וערב להתחייבויות החברה.
במהלך 2002 נעכרו יחסי הנתבעים מול הבנק ונתגלעו חילוקי דעות בין הנתבעים לבנק על רקע פעילות החברה והאשראי שניתן לה בחשבון הבנק. נוכח חילוקי דעות אלו, יצרו הנתבעים קשר עם אדם בשם דורון פולק (להלן: "פולק") אשר הציג עצמו כמומחה לבדיקת חישובי ריביות בבנקים, וזה ליווה אותם בניסיונות ליישב המחלוקות מול הבנק. ניסיונות אלו לא צלחו ובתחילת ינואר 2003 ביטל הבנק את מסגרת האשראי של החברה והעמיד לפירעון מיידי את יתרת החוב בחשבון החברה בבנק.
על רקע זה פנו הנתבעים לתובע במהלך חדש ינואר 2003 ובקשו להיפגש עימו ולבחון את האפשרות לשכור את שירותיו בתביעה המסתמנת מול הבנק.
ביום 20.1.03 נפגשו התובע והנתבעים במשרדו של התובע. באותה פגישה מסרו הנתבעים לתובע פרטים על אודות הסכסוך שיש להם עם הבנק, סוכם כי הנתבעים ישכרו את שירותי התובע לעניין הסכסוך מול הבנק, ובו ביום נערך ונחתם הסכם שכר טרחה כתוב בין הצדדים (להלן: "הסכם השכ"ט").
על פי הסכם השכ"ט, התחייב התובע לטפל בעניין חוב הנתבעים לבנק. הנתבעים מצידם, התחייבו לשאת בתשלום שכר טרחת התובע בשיעור 100$ לכל שעת עבודה וכן גם בהוצאות שיהיו לתובע, כאשר שעות העבודה כוללות הכנת חומר משפטי, הכנת מכתבים, כתבי טענות ומסמכים שונים, שיחות טלפון, דיונים ופגישות. עוד התחייבו הנתבעים לשלם לתובע מקדמה על חשבון שכר הטרחה וסוכם כי תישמר לנתבעים הזכות לעיין בדו"ח המפרט את שעות העבודה וההוצאות שהוצאו. בהסכם השכ"ט אין כל הגבלה על כמות השעות שבה יחויבו הנתבעים.
בחתימת הסכם השכ"ט החל התובע לטפל בענייני הנתבעים, כאשר הסתבר שבסמוך לאחר חתימת הסכם השכ"ט, החל הבנק לנקוט בהליכים משפטיים כנגד הנתבעים, ואלו כללו תביעה כספית לבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 2963/03), במסגרתה עתר הבנק לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 511,000 ₪, ועתירות למימוש שעבודים וסעדים זמניים.
ההליכים המשפטיים בתביעת הבנק כללו בקשות רבות.
כך, למשל, הגיש התובע ביום 24.2.03 בשם הנתבעים בקשה לביטול צווי עיקול זמניים, ערעור לבימ"ש השלום על החלטה הדוחה בקשה זו, בקשת רשות ערעור לביה"מ המחוזי על ההחלטה בערעור, ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור, וכל אלו נדחו.
וכך, כדוגמא נוספת, הגיש התובע בשם הנתבעים בקשת רשות להתגונן שבגינה ניתנה לנתבעים רשות להתגונן, אלא שעל החלטה זו הגיש הבנק לבימ"ש השלום ערעור שהתקבל בחלקו. על החלטת בית משפט השלום בערעור הגיש התובע בשם הנתבעים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ולאחר שזו נדחתה גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שאף היא נדחתה.
במהלך בירור התביעה מול הבנק העביר התובע לנתבעים מדי פעם מכתב ובו פירוט שעות העבודה שהושקעו בחדשים נשוא המכתב, כאשר החל מחדש פברואר 2004 נשלחו המכתבים בדאר אלקטרוני. הנתבעים שילמו את שכר הטרחה לפי המבוקש בחשבונות התובע, אך פעמים לא מעטות נפרעו החיובים באיחור ורק לאחר תזכורות ופניות חוזרות.
ביום 9.11.06 שלח התובע לנתבעים מכתב ובו דרישה לתשלום שכר הטרחה בגין שעות העבודה שהושקעו מאז מאי 2006 ועד אוקטובר 2010. חשבון זה לא נפרע על ידי הנתבעים ולמרות מספר פניות של התובע בגינו, פניות שכללו עדכון השכר הנדרש על פי השעות שבינתיים התווספו. נוכח זאת, הודיע התובע במכתב מיום 12.3.07 כי הוא מעכב את המשך הטיפול בענייני הנתבעים ובסמוך לאחר מכן הודיע לבית המשפט על התפטרותו מייצוג הנתבעים. למרות הודעה זו, בעקבות פגישה שנערכה בין הצדדים, המשיך התובע לייצג את הנתבעים ולשלוח להם חשבונות לתשלום בגין העבודה שהושקעה.
במהלך דצמבר 2007 נערכו שיחות בין הצדדים בנוגע לאפשרות הגשת תביעה של הנתבעים נגד הבנק ושכר הטרחה של התובע, וביום 25.12.07 שלח התובע הודעת דואר אלקטרוני לנתבעים שלפיה יטפל התובע גם בתביעה שיגישו הנתבעים נגד הבנק וכי החל מינואר 2008 יחושב שכר טרחת התובע לפי סך של 90$ לכל שעת עבודה, ולחילופין 80$ לשעה אם יפרעו הנתבעים את יתרת החוב הקיימת בסך של כ- 33,000 ₪. בעקבות הודעה זו החלה התכתבות נוספת בין הצדדים ומכתבי שכר הטרחה של התובע החל מינואר 2008 מבטאים דרישה לתשלום 90$ לשעה.
במהלך 2009 לא פרעו הנתבעים את חשבונות שכר הטרחה ששלח להם התובע. לאחר סדרה של התכתבויות וניסיונות ליישוב ההדורים הודיע התובע ביום 12.8.09 על כוונתו להתפטר מייצוג הנתבעים ולהגיש תביעה לתשלום יתרת שכרו. הודעה זו לא הביאה לישוב המחלוקות וביום 17.8.09 הוגשה תביעה זו.
בסמוך לאחר מכן, ביום 6.10.09, ניתן פסק דין בתביעת הבנק ובמסגרתו נדחו כמעט כל טענות הנתבעים והם חויבו בתשלום מלוא סכום התביעה, אם כי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בלבד (ולא הריבית לה עתר הבנק מלכתחילה) ובניכוי כספים אשר כבר שולמו כגון עקב מימוש רכב.
תמצית טענות הצדדים, הראיות וההליך