החלטה
מבוא:
בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבע בהעדר הגנה ביום 08.03.2010.
הסכסוך בין הצדדים נוגע לשותפות בעסקה עתידית ברומניה, בתחום הצילום, בין התובע ושותפיו לבין חברה רומנית בשם "אינטליקמרה". על פי התביעה, פנו התובע ושותפו, יעקב דר (להלן – "השותף") אל הנתבע, שהיה ידוע בקשריו עם הרומנים, בבקשה לסייע להם בקידום העסקה, ושילמו לו 10,000 יורו.
השאלה שבמחלוקת הינה: האם סוכם בין הצדדים כי הנתבע ישיב לתובע את הסך הנ"ל במידה והעסקה לא תצא אל הפועל בתוך 30 יום?
כנספח א' לתביעה, צורף אישור קבלה מיום 26.03.2008, בו מאשר הנתבע את קבלת הכספים ומתחייב להשיבם בתוך 30 יום, אם לא ייחתם ההסכם נשוא העסקה.
אין מחלוקת כי בתחתיתו של נספח א' הנ"ל, הוסף אישור בכתב יד התובע מיום 06.04.2008, המאשר שקיבל מהשותף 7,000 יורו ומתחייב להחזירם לו, מתוך הסכום שיקבל מהנתבע, וכל עוד לא ייחתם ההסכם עם הרומנים.
טענות הנתבע:
בתצהירו התומך בבקשה טען הנתבע, כי השותף הגיש כנגדו וכנגד התובע תביעה נוספת באותו עניין, ובמסגרתה ניתן כנגדו פסק דין, המורה לו לשלם לשותף סך 7,000 יורו בערכים שקליים. הנתבע טוען כי היה על התובע להסב את תשומת לב ביהמ"ש לקיומו של הליך תלוי ועומד בעניין, על מנת שלא ינתנו פסקי דין חופפים. משלא עשה כן, מהווה הדבר עילה לביטול פסק הדין.
מוסיף הנתבע וטוען, כי חרף היכרות טובה בין הצדדים, מכוחם ידע התובע היטב כי הנתבע מתגורר דרך קבע ברומניה, בחר התובע לשלוח את התביעה דנא לכתובתו הרשומה בישראל, תוך שהוא מציג מצג כי לכאורה בוצעה מסירה כדין. זאת ועוד, התובע והנתבע נהגו להתכתב בדואר אלקטרוני, כשהתובע יכול היה לנצל תכתובת זו, כדי להודיע לנתבע אודות ההליך המשפטי. ברם, בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש, בחר לא לעשות זאת, ובכך הכשיל את הנתבע מלהתגונן בהליך דנא. הנתבע טוען כי נודע לו על פסק הדין רק בעקבות הפעלת הליכי ההוצאה לפועל.
אשר למחלוקת לגופה, טוען הנתבע כי בחודש ינואר 2008 נעתר לבקשת התובע, והחל לפעול בעבורו לקידום העסקה. בין היתר פנה לאיש עסקים רומני בשם דנוץ, אליו העביר את כספי התובע, במטרה שיפעל לקידום העניין (אישור דנוץ על קבלת הכספים צורף כנספח 2 לבקשה), הכל בידיעת התובע.
הנתבע טען עוד, כי פרט לסכום הנ"ל, הוסיף והוציא מכיסו סכומים לא מבוטלים לשם קידום העסקה. לא זו בלבד שכספים אלה לא הוחזרו לו, אלא שאף לא קיבל שכר בעד פעולותיו.
הנתבע הצהיר כי נספח א' הוגש לחתימתו ברחוב, בשעת לילה מאוחרת וגשומה, והוא חתם עליו בבהילות, תוך שהוא מאמין כי מדובר באישור לקבלת הכספים, ולא יותר.
לא זו אף זו, לאחר שחלפו 30 יום, פנה אל התובע, הסביר כי לא ניתן יהיה להשיג הסכם בדבר העסקה בפרק זמן קצר, בשל הפעולות שיש לבצען (כמפורט בסע' 27 לתצהירו), והתובע נשאל אם הוא מעוניין כי הנתבע ודנוץ ימשיכו לפעול, בפרט כאשר הדבר כרוך בהוצאות נוספות.
לטענתו, התובע אישר להמשיך ולבצע את כל הפעולות הנדרשות.
בהתאם לכך, המשיך הנתבע לפעול יחד עם דנוץ, כאשר התובע עוקב מקרוב אחר ההתקדמות, נוטל חלק בפגישות עם פקידי הממשל הרומני, וכן באירועים וכנסים שארגנו השניים.
גם לאחר שנודע לנתבע כי נוצר סכסוך בין התובע לשותפיו, הודיע לו התובע כי עליו להמשיך בפעולות, וכי התובע ישא באחריות, אם תתפרק השותפות, ולרבות בהוצאות ששולמו לטובת קידום הפרוייקט.
לשם כך, פתח התובע חברה חדשה ללא שותפיו, דרש להגביר את קצב הפעילות של הנתבע בקשר לקידום העסקה, עד אשר בחודש ספטמבר 2008, באופן פתאומי, דרש את החזר הכספים הנ"ל.
יחד עם זאת ובאופן סותר, המשיך להפעיל את הנתבע ואת דנוץ באופן רציף בקשר לעסקה, לרבות העברת חוזה חדש הנושא את שם החברה החדשה וכן מסמכים לצרכי שיווק המצלמות.
מכאן, כי התובע לא עמד על החזר הכספים בכלל, ובפרט לא בתוך המועד הנקוב בנספח א'.