אשור נ' אלמוג (תורג'מן) ואח'

פסק דין

המבקש הגיש תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו הרישיון להפעלת מונית שמספרו 1180 (להלן גם - הזכות הציבורית) הרשום על שם אשר תורג'מן, המשיב 2 בתיק (להלן - תורג'מן), הינו בבעלות המבקש, ועל המשיבים הפורמליים לרושמו ככזה בספריהם.

המשיבה 1 (להלן - המשיבה) היא אחותו של תורג'מן.

בין המשיבה ובין תורג'מן וחברת תחנת מוניות הפלמ"ח בע"מ (להלן - מוניות הפלמ"ח), אשר תורג'מן שימש כמנהלה, התנהל הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש (י-ם) 27150/05 תורג'מן (אלמוג) נ' תורג'מן) אשר בסיומו ניתן פסק דין כספי לטובת המשיבה.

המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד תורג'מן ונגד מוניות הפלמ"ח בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. במסגרת הליכים אלה הוטל עיקול על הזכות הציבורית.

לטענת המבקש נרכשה הזכות הציבורית על ידו ומכספו, אולם מטעמי נוחיות היא נרשמה על שם תורג'מן, שבמועד הרכישה היה נשוי לאחותו. עוד לטענתו הוא השכיר את הזכות הציבורית למוניות הפלמ"ח, אשר שילמה לו בגינה דמי שכירות.

לטענת המשיבה אין אמת בטענת המבקש. לטענתה, תורג'מן הוא בעליה של הזכות הציבורית והבקשה אינה אלא שלב נוסף בניסיונותיו של תורג'מן להבריח נכסים במטרה למנוע ממנה את מימוש פסק הדין שניתן לטובתה.

מטעם המבקש העידו מתווך המוניות חיים מזרחי, גיסו של המבקש עודד שאולוף, אשר תורג'מן והמבקש עצמו. גם המשיבה נתנה עדות.

תורג'מן העיד כי המבקש, אשר מכר בית ונשאר לו כסף פנוי, בא להתייעץ איתו כיצד להשקיע את כספו, והוא העלה בפניו את האפשרות לרכוש זכות ציבורית לשם השכרתה. השניים נפגשו עם חיים מזרחי, אשר הסביר למבקש את אופן הקנייה ואת המשמעות של הבעלות על זכות ציבורית, לרבות העובדה שבעל הזכות הציבורית הוא זה שנרשם במשרד הרישוי כבעל המונית, מה שמוביל לכך שהטיפול בכל עניין שמצריך את טיפולו של בעל המונית, לרבות דוחות בגין עבירות תנועה של נהג המונית, נעשה באמצעות בעל הזכות הציבורית.

לפי עדותו של תורג'מן, המבקש החליט לרכוש שתי זכויות ציבוריות, אולם מאחר והוא לא היה מעוניין לטפל בכל הנושאים הנלווים, הוא ביקש מתורג'מן כי ירכוש בשמו את הזכויות הציבוריות וכי אלו יירשמו על שם תורג'מן.

לפי גרסה זו, המבקש נתן לתורג'מן שיקים לפקודת מוניות הפלמ"ח ותורג'מן רכש את הזכות הציבורית נשוא התביעה וזכות ציבורית נוספת שמספרה 11120 כשהוא משלם בשיקים של מוניות הפלמ"ח.

מזרחי העיד כי עבד עם תורג'מן בערך משנת 90' וכי תורג'מן נהג לרכוש באמצעותו מוניות ורישיונות להפעלת מוניות. לפי עדותו המבקש ותורג'מן נפגשו איתו לשם רכישת שתי זכויות ציבוריות, וזכות ציבורית שלישית נרכשה באותו מועד על ידי עודד שאולוף.

לפי עדותו של מזרחי נמכרו באמצעותו לתורג'מן, עבור המבקש, הרישיונות להפעלת מונית שמספרם 1180 ו- 11120, והתמורה שולמה באמצעות שיקים של מוניות הפלמ"ח שניתנו לו על ידי תורג'מן. גם לפי עדותו של מזרחי הזכויות נרשמו על שם תורג'מן מאחר והמבקש "אמר שלא יהיה לו זמן לרוץ לטסטים עם הנהגים".

עודד שאולוף העיד כי רכש זכות ציבורית עבור אמו בתקופה בה נרכשה הזכות הציבורית נשוא התביעה.

הן מזרחי והן שאולוף העידו כי ידוע להם שהמבקש נתן כסף לתורג'מן וביקש שירכוש עבורו את שתי הזכויות הציבוריות.

העדים לא ידעו להצביע על המועד המדויק של רכישת הזכות הציבורית. מזרחי העריך כי מדובר בשנת 2002, שאולוף העריך כי מדובר בשנת 2003, ותורג'מן השיב כי מדובר בשנת 2002 או 2003. המבקש העיד כי פנה אל תורג'מן בבקשה שיקנה עבורו רישיונות בסוף 2002 או תחילת 2003 (עמוד 40 לפרוטוקול).

סתירות רבות התגלו בין העדויות והתצהירים מטעמו של המבקש, ואתייחס להלן לעיקריות שבהן.

התשלום

לפי גרסתו של תורג'מן, המבקש העביר אליו את התשלום עבור שתי הזכויות כשבועיים עד חודש לאחר הפגישה עם מזרחי (עמוד 19 לפרוטוקול). המבקש, לעומת זאת, העיד כי נתן לתורג'מן את השיקים כבר בפגישה עצמה (עמוד 42 לפרוטוקול).

לפי עדותו של המבקש, הוא ביצע את התשלום בשני שיקים על סך 175,000 ₪ כל אחד שהוא נתן לתורג'מן (עמוד 41 לפרוטוקול).